זוג זקנים שמים לב שהזיכרון שלהם כבר לא מה שהיה פעם, ומחליטים ללכת לרופא.
אחרי בדיקה שיגרתית מודיע להם הרופא שאין הרבה מה לעשות, ובסך הכל מדובר בבעיה שכיחה מאוד לאנשים בגילם.
כדי לשפר מעט את המצב, הוא הציע שהשניים יתרגלו לרשום לעצמם כל מיני תזכורות.
הזקנים חוזרים הביתה ומתיישבים מול הטלויזיה.
אחרי כמה דקות מבקשת הזקנה מבעלה שילך למטבח ויביא לה גלידה.
בזמן שהזקן מתרומם מהספה מציעה אישתו שירשום את הבקשה שלה כמו שהרופא הציעה.
"אני כולה הולך למטבח" אומר זהקן, "אני מסוגל לזכור שביקשת גלידה".
"בסדר" עונה אישתו, "אבל אני רוצה שתפזר לי סוכריות מלמעלה".
"אולי שתרשום את זה?".
"אין צורך" עונה הזקן, "אני מסוגל לזכור גלידה עם סוכריות מלמעלה".
"אבל אני רוצה גם סירופ שוקולד וקצפת" אומרת הזקנה, "אולי כדאי שתרשום את כל זה?".
"מספיק,אישה", מתעצבן הזקן, "אני מסוגל לזכור גלידה עם סוכריות מלמעלה, בתוספת סירופ שוקולד וקצפת".
עשר דקות עוברות, והזקן יוצא מהמטבח, מתיישב ליד אישתו, ומניח מולה צלחת ועליה חביתה ענקית.
"מה, אתה עושה צחוק?" מתעצבנת עליו הזקנה, "איפה הטוסטים שלי?".










