[כתבה] הייתה שואה?
במשחקי המחשב על מלחמת העולם השנייה אין מחנות השמדה, יהודים מזי רעב או סמלים נאציים - במקומם מככבים חיילים גיבורים ואמיצים. שיכתוב גס של ההיסטוריה או בידור להמונים?
דווקא משחקי המחשב, להבדיל ממדיה בידורית מושקעת אחרת, כמו קולנוע ומוזיקה, מתעלמים לחלוטין מההרג ההמוני שבוצע ביהודי אירופה. במשחקים האלו מושקעים סכומי עתק בפיתוח, גרפיקה, תסריטים ועלילה, אבל יוצריהם מעדיפים להתמקד במלחמת העולם השנייה, בקרבות סוערים בין חיילים אמריקנים לגרמנים, בפיצוצים ואפקטים תלת מימדיים. מקומם של היהודים נפגעי הנאצים ושאר המיעוטים שנהרגו בהמוניהם מחוץ לשדות הקרב - בבורות ירי, במחנות ריכוז, גטאות ובמחנות השמדה - נפקד.
ולא שחסרים משחקים שעלילתם מתרחשת באירופה, בימי המלחמה של שלהי שנות ה-30 ותחילת ה-40: ישנם המשחקים מסדרת טירת וולפנשטיין, שבשנות התשעים הפכו למשחקי יריות בגוף ראשון, כשהגיבור אותו מגלם השחקן הוא החייל היהודי אמריקני בי.ג'יי בלזקוביץ' שצריך להימלט ממבצר נאצי שורץ אויבים.
ישנו Company of Heroes, בו השחקן הינו חייל ביחידה של הצבא האמריקני שלוקח חלק בקרב על נורמנדי ובשיחרור צרפת; וב-Call of Duty חוזרים על עצמם המאפיינים האלו, והפעם השחקן יכול לגלם חייל בריטי, אמריקני או סובייטי. ישנם גם Red Orchestra ו-Medal of Honor, ועוד ועוד.
המשותף לכולם: יש מלחמה, אין שואה. את המשחקים מפתחות חברות המתמקצעות בגיימינג, בחוויות משתמש ומשחקיות אך לא בדיוק, כמו אקטיוויז'ן, THQ ו-Tripwire. הז'אנר כולו זוכה להצלחה מסחרית נאה ונתוני מכירות מרשימים, מה שמביא גם ליצירת משחקי המשך.
לא מקשיבים להיסטוריונים
אילן גלר, עורך אתר גיימר, לא מצליח להיזכר במשחק שהתמקד בשואת העם היהודי עצמה. "לא משהו בקנה מידה מסחרי לפחות", הוא אומר. "משחקים על מלחמת העולם השנייה הם אחד מהז'אנרים הכי נפוצים וממוחזרים, ולמרות זאת לא מטפלים בזווית היהודית. אולי רק משחקים קטנים ואזוטריים שמופצים ברשת, בעיקר על ידי קבוצות ניאו נאציות".
בשעה שאפילו אופרות סבון על בתי חולים מעסיקות יועץ רפואי וסדרות העוסקות בעורכי דין נכתבות בצמוד למשפטנים אמיתיים, חברות הגיימינג לא רואות צורך בשכירת היסטוריונים שיסייעו בכתיבת עלילת המשחק. למרות זאת נדבק למשחקים אלו הכינוי 'משחקים היסטוריים' או 'משחקי אסטרטגיה'.
עבור הדור שגדל עם מקלדת ביד, לא אחת מדובר בחלון היחיד לתקופת הזמן הזו, במקור ידע בלעדי כמעט על הזוועות שאירעו. ילדים לומדים מגיימינג, וסקר שנערך בארה"ב הדגים זאת כשמצא כי רוב תלמידי היסודי שידעו את משמעות המילה 'מרגמה' למדו אותו במשחק Age of Empires. אלא שבגירסה הגיימרית המשחק ההיסטורי תמיד יהיה תקין פוליטית לחלוטין, עד כדי נטול משמעות. לעתים המשתמש זוכה לשחק פעם בצד של בעלות הברית ופעם בצד של מדינות הציר, כשבשניהם יש לו אותן מטרות וכל הצדדים שווים.
"השורה התחתונה היא שמשחקי מחשב לא באמת מנסים לחקות את המציאות", מתנצל גלר בשם אומת הגיימינג. "הם מנסים ליצור פנטזיה על החייל האמריקני האמיץ מסרטי האקשן, שבמקרה מתרחשת בימי מלחמת העולם השנייה. לא מנתחים את הנושא לעומק משום בחינה. אין אף משחק שנחשב מעולה וניסה לחקור מלחמה, וכמעט שאין משחקים מסחריים שמנסים להעביר מסר או מביעים מחאה. מצד שני, גם סרטי אקשן הוליוודיים הם לרוב כאלו. אני מקווה שכן יטפלו בזה ברצינות בעתיד, אחרת אנשים ימשיכו להתייחס לז'אנר רק כאל פורקן בידורי".
לנאצים אין צלבי קרס
אבל לעיתים קרובות, השחקן לא פראייר. במשחקים עתירי פוליטיקלי קורקטיות, במקומות שבהם אין הגדרה חד משמעית של טובים ורעים עד כדי הסוואת האמת והעובדות מהשחקן - הגיימרים משלימים את הפערים בעצמם. ב-Red Orchestra, למשל, אין אף סממן שעלול להיות מקושרף אפילו בעקיפין, עם הנאציזם: אין צלבי קרס, אין חיילי אס.אס ואין היטלר.
במקומם ישנם דימויים חלופיים, נקיים יותר מבחינה תדמיתית. "במקום צלבי הקרס ישנו הדגל של הצבא הגרמני, זה עם הצלב בשחור", מספר דרור לווינטון, גיימר שמשחק ב-Red Orchestra. "החיילים הם חיילי ורמאכט, הצבא הסדיר של גרמניה, במדים אפורים ללא דרגות או מדליות נאציות. לא האס.אס. או הגסטאפו מוזכרים. אפילו אם אתה משחק על מפה שנקראת ורשה, אתה משתתף בקרבות רחוב בין רוסים לגרמנים, ואין יהודים. אין אזרחים במשחק הזה, רק חיילים נגד חיילים. אבל כולם מבינים במה מדובר".
לעתים השחקנים חותרים תחת התקינות הפוליטית. "בדרך כלל גיימרים לא מדברים על פוליטיקה בראי ההיסטוריה", מסביר לווינטון. "אין על מה לדבר - משחקים זה לא מפגש חברתי ואנשים שומרים את דעתם לעצמם, מה גם שהם מפחדים שיחסמו אותם מהשרתים של המשחק. אבל היה לי פעם ויכוח אידיאולוגי עם דביל ניאו נאצי בפורום של Red Orchestra שצידד בפולנים. שיחקתי על שרת שהיה בו רוב פולני, ששיבח איזשהו מיתוס על הטייסים הפולנים האמיצים שנלחמו בגרמנים וניצחו את המלחמה. אמרתי, תסלחו לי - הזיכרון הקולקטיבי שלנו בישראל שונה מהדימוי הוורדרד שלכם".
- ואיך זה הסתיים?
"אין אצלם את האמת האבסולוטית שלנו. להגיד שהפולנים לא היו לוחמים עשויים ללא חת וניצחו במלחמה זה כמו להגיד שהעם היהודי לא חווה את השואה. רצו להעניש אותי על ההתבטאויות שלי באותה מידה שרצו להעניש את הניאו נאצי".
דווקא לתעשיית המשחקים יש מוניטין של ניפוץ מוסכמות חברתיות. גם המשחקים ההיסטוריים אלימים והדם נשפך על המסך כקטשופ. דריסת עוברי אורח ב-GTA או רציחת מפלצות ב-World of Warcraft לא מפריעה, רק מהשואה חברות הגיימינג מפחדות באמת.
הסיבה, לדברי לווינטון, היא כצפוי כסף: "קהל היעד של המשחקים הוא ילדים, ובגיל 14 לא בטוח שכדאי להכניס את הילד לעולם וירטואלי של מחנה ריכוז. ההורים יזדעזעו וזה יעלה את הדירוג של המשחק למומלץ מגיל 18 במקום 12 הסטנדרטי. זו תהיה המלצה להורים לא לקנות אותו".
(גיימר)
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי Michael.
