תנועות ואישים התומכים במתן תמריצים לערבים שיעזבו את הארץ ("טרנספר מרצון") לא נפסלו על ידי ועדת הבחירות ומערכת המשפט מהתמודדות
בבחירות לכנסת. ככלל, סובלים ערביי ישראל מגילויים של אפליה מחלק של הרוב היהודי. סקרים שנערכים מפעם לפעם מוכיחים כי בציבור היהודי רווחות תפישות גזעניות. על פי סקר [1] שערך מכון גיאוקרטוגרפיה בתחילת 2006, 68% של האוכלוסייה היהודית מתנגדים לגור בבניין עם שכנים ערבים, 46% לא מעוניינים שערבי יבקר בביתם, 41% תומכים בהפרדה במקומות בילוי ו-34% סבורים כי הערבים הם עם נחות. בשנת 2005 היו 225 תקריות אלימות מדווחות נגד ערבים.
שנת 2007 חלה עליה ניכרת בגזענות של הציבור היהודי כנגד ערבים ובתקריות אלימות כנגד ערבים. 75% לא היו מוכנים לגור בבניין עם ערבי, ו-61% לא היו מעוניינים שערבי יבקר בביתם. על פי מחקר של אוניברסיטת חיפה, 74% מהנוער היהודי חושב שערבים אינם נקיים. 75% מהתלמידים היהודים סבורים שהערבים אלימים. כמו כן, התקבלו תלונות רבות על ביזוי בשדה התעופה.
[2]
העצרת הכללית של ה
או"ם קבעה ב
החלטתה מנובמבר
1975, כי ה
ציונות היא סוג של גזענות. להחלטה זו התנגדו רוב המדינות הדמוקרטיות ורבים החשיבו אותה לכתם שחור על הארגון. בדצמבר
1991 חזרה בה עצרת האו"ם מהחלטה זו וקבעה כי הציונות אינה גזענות ב
החלטה 4686 של העצרת הכללית של האו"ם, שביטלה את הקביעה הקודמת ובכך ביטלה את החלטה 3379 למעשה.
בספטמבר
2001 כונסה בדרבן שב
דרום אפריקה ועידת האו"ם נגד הגזענות, אפליה גזעית, שנאת זרים וחוסר סובלנות. בוועידה זו הועלתה שוב הטענה המשווה את הציונות לגזענות. במחאה על כך,
ארצות הברית,
ישראל ועוד מספר מדינות עזבו את דיוני הוועדה.
כבר ב
מגילת העצמאות מופיעה ההכרזה כי "מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין" וברבים מ
חוקי מדינת ישראל מופיע איסור על
הפליה של אדם על-פי גזעו ועל פגיעה באדם בשל גזעו: