בהתחלה בכלל לא רציתי לעשות סיקור על האלבום הזה. חיפשתי סיקורים באינטרנט על האלבום(אתם מבינים.. אני בן-אדם עצלן.) אבל בלבי ידעתי שאין סיכוי שמישהו יסקר על האלבום הזה.. מי מכיר אותו בכלל?
אז הייתי חייב לעשות משהו אם זה. הייתי חייב להכיר למישהו את היצירת אומנות הזאת!
ובגלל זה פתחתי את האשכול הזה..
אז נתחיל? יאללה:
אם נרצה לפרט בתחילת הסיקור על האלבום במילים כמו 'מדהים' או 'נהדר' יקח לי כמה דפים לעשות את זה.
יש מספיק מילים בישביל לתאר אלבום כזה.
אם יש משהו שיכליל (גם זה בקושי) את העבודה הנפלאה הזאת שהמי יצרו זה שאם יש שני מושגים: 'גאון מוסיקלי'
ו'גאון מטורף' האלבום הזה הוא השילוב המושלם בין המושגים.
קולות מוזרים, מוטיבים חוזרים, שינויים לא קשורים, שירה 'מעצבנת' אך יפה, טירוף הם לא הדברים היחידים שתימצאו ב'דבר' הזה..
ומה שמוזר שהז'אנר של האלבום הוא 'רוק מתקדם'..
אני בכלל לא בטוח שThe Who ידעו אם איזה סגנון הם מתעסקים.. אני לא בטוח שהם ידעו מזה 'רוק מתקדם' כי אם תשמעו אלבומי הרוק המתקדם שלהקות הפרוגרסיב הידועות (King Crimson, Pink Floyd) יצרו, הם לא ישמעו בכלל קשורים לז'אנר של Quadrophenia.. (אם יש אלבום שכן ישמע דומה זה The Wall)
כי האלבום הזה הוא לא פרוגרסיב רוק 'טהור'.. הרעיון הוא שהוא משלב הרבה סגנונות שונים.. מה נגיד? מוזיקה קאלסית, פולק רוק, מוד, רוק כבד, אופרת רוק,(אני יודע שהרבה פה לא אוהבים שאני משתמש בביטוי הזה) אבל רוק קלאסי..
נפנה אל כל מוטיב בנפרד:
שינויים
איך פתאום נשמעת 'מכת גיטרה' בתחילת השיר 'The Real Me' אני לא אשקר ואגיד שזה הבהיל אותי..
עמוק בתוכו אהבתי את פתאומיות של ה'מכה' הזאת.. אם עדיין לא הבנתם, זו הייתה רק דוגמא. יש מספיק רצועות אם שינויים כאלה. השקט שמתחיל בחלק מהשירים נבלע שנייה אחרי זה על ידי ריף של גיטרה מהיר משולב במקצב חזק של תופים ו'תמיכה' מהקלידים.
גם אחרי מה שקראתם עכשיו לא אימנע מכם ל'היבהל' מהשינויים.. אני גם לא האשים אתכם.. השינויים לא צפויים..
קטעים חוזרים
באלבום הזה תמצאו לא מעטקטעים שחוזרים על עצם במשך כל האלבום. כמעט כל האלבום מוצף בקטעים כאלה.
גם אם הם דומים אך לא אותו דבר (כמו 5:15 וDrowned.. אני מאמין שתימצאו מה דומה פה.. מצאתם? ניסו לבלבל אתכם אהה?)..
רבים יחשבו שזה חופר ומציק.. גם פה אני לא מאשים אתכם.. האלבום שונה מכל אלבום שתימצאו.
אומנם החזרות לא כאלה 'רוק' כמו שאתם אוהבים (דוגמא: בשיר Quadrophenia הקטע שנשמע כמו כינור..), אבל אין ספק שהחזרות יפות מאוד..
השירה של דטרלי
רוב רובם מכילים את השירה ה'מעצבנת' של דלטרי.
תוכלו למצוא דימיון לשירה של רוג'ר ווטרס בThe Wall.
הקול הזה היה היחיד מסוגו בתקופה הזאת. קול חזק בוטה מאוד יוצא מקולו של דטרלי, אך קולו יפה.
ה'זיופים' של הטון של דטרלי באים לידי ביטוי כמעט בכל שיר.
לא רק דטרלי שר את השירים, בשיר Bell Boy קית' מון (המתופף) שר את קולו של 'נער המעלית' אשר נשמע קול של בן אדם מוגבל, זה הוא קול הרבה יותר מעצבן ובוטה, אני מניח שלא תאהבו אותו.
האלבום מכיל עוד הרבה מוטיבים, אך אני לא אמשיך נפרט.
טוב אחרי החפירה הזאת עכשיו התור של וויקיפדיה:
הסיפור מספר על גבר בשם ג'ימי, המושפע מסגנון המוד ששלט בבריטניה (ובעיקר בלונדון) בשנות ה-60. ג'ימי למעשה מביט לאחור ומספר את כל שהיה על ליבו במשך יומיים, במהלכם עבר תהפוכות רבות בחייו. נמאס לו מהמוד והוא מחליט לעבור לרוק.
במהלך האלבום ישנן חזרות על קטעים מקטעים קודמים, או שמושמעים קטעים שיושמעו בהמשך האלבום. כמו כן ישנם מספר קטעים מאלבומים אחרים של המי (דוגמת הגמגום ב-My Generation או הקצב החוזר לרגע מ-Anyway, Anyhow, Anywhere).
יתוח רשימת השירים (לא היה לי מקום למה שכתוב בוויקיפדיה אז ניסיתי למצות את מה שכתוב שם)
צד ראשון
1. I am the Sea - אני הים. (2:07)
אוברטורה הנפתחת בצלילי ים והרקע שלו, זאת כנראה בשל אהבתו של ג'ימי לחוף ולים. באוברטורה נשמעים משפטים קצרים מתוך שירים מסוימים באלבום בעוצמה נמוכה משאר היצירה.
2. The Real Me - אני האמיתי. (3:20)
קטע זה נפתח ב"מכה" עם עוצמה גבוהה יותר מהאוברטורה, עם גיטרת הבס של ג'ון אנטוויסל כאשר פעמה אחת אחריה נכנסת הגיטרה החשמלית בדיסטורשן ברמה בינונית. חלק זה מסביר את המצוקה שבה ג'ימי מצוי, ונגלה לנו שהוא משוגע בעקבות מחלה תורשתית. הוא מדבר על כך שהוא פנה לעזרה מאנשי רפואה ומאנשי דת, וכולם נבהלו ודחו אותו. ניתן לשמוע את עבודה נפלאה של ג'ון אנטוויסל.
3. Quadrophenia - קוואדרופניה. (6:15)
קטע זה נפתח בגיטרה חשמלית ואז קלאסית ואורגן, שאליו חוזרת הגיטרה החשמלית. כל הקטע הוא אינסטרומנטלי ומשלב צלילים ארוכים בגיטרה החשמלית, בכלי נשיפה, בבס ובשימוש רב בסינתיסייזר ובפסנתר. בשיר הזה ג'ימי עובר תהליך מסוים, שיוביל מהשיגעון של השיר הקודם, לנוגות של השיר הבא. השיר הכי האהוב עליי בכל האלבום יצירת אומנות מטורפת.
4. Cut my hair - גזור את שיערי. (3:46)
בשיר זה ג'ימי מציג לבטיו של מוד המתלבט מה ללבוש, איך להסתפר, כיצד ללכת ומה לעשות כשהוא יוצא החוצה. כמו כן, בשיר זה נגלה לנו שג'ימי הוא עדיין תלמיד, והוא נקרע בין ההתמרדות (כפי שחבריו עושים) לבין האהבה והתלות בהוריו. הטון של הקול של דטלרי משתנה כמה פעמים בשיר הזה.
5. The Punk and the Godfather - הפרחח והסנדק. (5:10)
מהשקט של השיר הקודם, נכנס ריף גיטרה חזק, שבעקבותיו ריף בס קצר. השיר הוא למעשה דיאלוג בין הפרחח לסנדק, שבו מתגלה כי ג'ימי הוא למעשה אותו סנדק. לג'ימי קונפליקט עם עצמו, שבו הוא מאשים את עצמו בכך שלא דאג לעצמו.
צד שני
6. I'm One - אני אחד. (2:39)
צד זה נפתח בצורה שקטה, ג'ימי מדבר על כך שאין לו שום בעיה, ובהמשך שומעים מדוע (בדיסטורשן ובעוצמה גבוהה יותר): הוא מדבר עם מישהי או מישהו, ולכן מתכחש לבעיה שלו. הוא נלחם בעצמו ומשכנע את עצמו שלמרות שהוא מגושם ומתקשה לבצע דברים, הוא יצליח במה שהוא רוצה, כי "אין לו שום בעיה".
7. The Dirty Jobs - העבודות המלוכלכות. (4:30)
קטע זה נפתח בפסנתר ובכלי נשיפה. בשיר זה ג'ימי מציג את עבודתו: הוא עובד בחווה ומנקה את צואת החזירים, בנוסף לכך שהוא סופג את העלבונות מהבוס שלו, הוא גם עובד כנהג אוטובוס, וגם שם מציקים לו ומתנכלים לו. עם כל זאת, הוא מחליט לא להיפגע יותר ולעמוד בכל דבר. הקטע מסתיים בצלילים של קרקס.
8. Helpless Dancer - רקדן חסר-אונים. (2:32)
קטע זה נפתח בנגינת 2 טאבים מהירים בפסנתר ואקורד וחצי בגיטרה. בשיר זה ג'ימי מציג את כל הרע בעולם ואומר מעין נבואה. מניסיון החיים שלו, ג'ימי אומר עד כמה זה בלתי אפשרי לברוח מהגורל המר. הקטע מסתיים בשיר ישן שנשמע ברדיו, ובשאלה "האם זה אני לרגע?".
9. Is it in My Head - האם זה בתוך ראשי. (3:46)
קטע זה נפתח בפסנתר, בס, גיטרה קלאסית וכלי נשיפה. בחלק זה ג'ימי מציג את מה שעובר עליו, את העלבונות שהוא סופג מאנשים ברחוב, ושואל האם זה בתוך ראשו או בתוך ליבו. הוא מציג אפשרות שייתכן כי הכול באשמתו או באשמת המזל הרע שלו. באמצע השיר אנו מגלים שג'ימי סובל מפרנויה ומרגיש כי עוקבים אחריו.
10. I've had Enough - היה לי מספיק\ הגיע לי עד לכאן. (6:14)
בשיר זה ג'ימי מנסה להתמודד עם הבעיה שלו ופשוט אומר שהוא לא מוכן שתהיה לו את הפרעת האישיות הזו. התקליט הראשון מסתיים בכך שג'ימי מחליט למצוא עבודה, אהבה וכבוד, והוא חדור מוטיבציה להצליח בכל תחום. עם זאת, הוא לא רוצה לעשות זאת בכוח הזרוע, אלא דרך אהבה ולגרום לאנשים שיחבבו אותו.
צד שלישי
11. 5:15. (5:00)
השיר נפתח בצורה דומה מאוד ל-Cut my hair (ואפילו באותן מילים), אך במהרה מתגבר לתזמורת חגיגית אם ריף של חצוצרה חוזר. למרות האופי העליז של השיר, הוא מסתיים באותה צורה שבה התחיל, כאשר ג'ימי שואל "מדוע שיהיה לי אכפת?".
12. Sea and Sand - ים וחול. (5:01)
בחלק זה ג'ימי נמצא בים, כנראה המקום היחיד שהוא מרגיש בו בבית. זרקו את ג'ימי מהבית, והוא חזר להיות מוד. בשיר זה ג'ימי מוצא את האהבה הראשונה שלו, ומשוכנע שהלבוש שלו ימשוך את אהובתו. ג'ימי מסיים את השיר בכך שהוא אומר ששום דבר אינו צפוי בחוף. השיר עצמו מסתיים בסולו גיטרה.
13. Drowned - טבוע. (5:28)
השיר נפתח כמו ששני שירים אחרים באלבום נפתחו. כאן ג'ימי מבין שהים הוא הבית שלו ואומר שזה המקום היחיד שהוא מסוגל להיות בו חופשי. ג'ימי מודה שהוא חייב להיות עצמו ולא להיות מוד או רוקר רק למען החברים שלו. ג'ימי מכריז שהוא רוצה לטבוע במי הים הקרים, ויודע כעת שהים עדיף לו. השיר מסתיים בצלילי ים שקטים.
14. Bell Boy - נער המעלית. (4:56)
בשיר זה קית' מון הוא הקול השני, הקול המטורף והמעצבן, ומשחק את נער המעלית. נער המעלית הוא חבר של ג'ימי שכעת פוגש אותו. נער המעלית מספר לו כמה שעבודתו נוראית. לקראת סוף השיר נער המעלית מנסה לשכנע אותו להצטרף אליו לעבודה, אך בדיוק קוראים לו לסחוב מזוודות.
צד רביעי
15. Doctor Jimmy - דוקטור ג'ימי. (8:43)
שיר זה נפתח בצלילים של ים בחורף: מים, רוחות, גשם ורעמים. אנו מגלים שג'ימי חזר לסורו כאשר משתמשים במילים "דוקטור ג'ימי ומר ג'ים". בהמשך השיר נדמה כי ג'ימי מתפכח כאשר הוא חוזר על המשפט "האם זהו אני לרגע?", אבל עד מהרה הוא חוזר ומתנהג בצורה גסה. בשיר הזה ישנם שינויי טמפו לא צפויים.
16. The Rock - הסלע. (6:37)
רצועה זו היא אנדרטורה אינסטרומנטלית המסכמת בכלים הפשוטים יותר (גיטרה, קלידים ותופים) את כל האלבום בקטעים הבולטים שלו, ובעיקר את הריף הבולט ביותר בכל היצירה במספר כלים.
17. Love, Reign O'er Me - אהבה, שלטי בי. (5:48)
קטע זה מתחיל בצלילי גשם שלאחריהם נכנס פסנתר ואז תופים המלווים אותו בדיוק. בשיר זה פיט טאונסנד, יוצר כל האלבום, הוא הסולן. בשיר זה ג'ימי מתפכח לחלוטין (אולי זמנית, אולי לתמיד) ומכריז שרק אהבה תביא את הגשם שהוא כל כך זקוק לו.
חוות דעת אישית
טירוף מוזיקלי? כך נכליל את האלבום? אם יש אלבום שראוי לשבחים כאלה זה האלבום הזה, ללא כל ספק.
המוטיבים החוזרים הקלאסיים שנמשכים לכל אורך האלבום יפייפים מדהימים ומטורפים.
אני לא ממש מאמין שמישהו מפה מכיר אותו, ואני שואל איך? איך אלבום מדהים כזה יכול לקבל כל כך קצת הערכה?
לפי דעתי הוא יותר טוב מThe Wall או Led Zeppelin I.
לא תימצאו עוד אלבום כזה. רבים יחשבו שהאלבום מוזר, אבל אני חושב שהאלבום מיוחד.
האלבום גרם לי לטירוף חושים!
באלבום הזה לא תימצאו 'סולואי גיטרה' (חוץ מכמה שירים מעטים) כי זה לא חלק ענייני באלבום.
לעומת זאת, עבודת הכתיבה של פיט טאווסנד (הגיטריסט) יצרה קלאסיקה מהממת.
אם אתם רוצים אלבום שונה זה האלבום הראשון שהציע לכם.
באלבום הזה ניתן לראות כמה מקוריות יש לThe Who.
הגיע הזמן לציון לא?
10\9.5
מדהים.
מומלץ לכולם!
[סיקור]The Who-Quadrophenia
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי WooDStocK
