זה קטע ישן,אבל נזכרתי בו ורציתי לפרסם את זה כאן...יש מצב שמישו ראה את זה כבר בישראבלוג כי פרסמתי את זה בבלוג שלי.
-------------------------------------------------------------
שעות אני יושבת וחושבת עליך,נזכרת בשיחות הנפש שלנו.
סיפרתי עליך לחברים,קראתי לך בכינוי חיבה,סיפרתי לחברות הכי טובות שלי על אהבתי אלייך.
תיארתי אותך בהגזמה,הקצנתי את תכונותיך.
השתגעתי מרוב אהבתי אליך,התנהגתי כמו מטומטת לידך.כמו ילדה קטנה.
שיקרתי לך,רק כדי להראות טוב בעיניך,דיברתי על דברים שאין לי מושג בהם.הכל רק כדי שתאהב אותי.
ניסיתי ליהיות משהו שאני לא,וככל שעובר הזמן אני מגלה שאני נכשלת.
לפעמים אני חושבת שאולי אתה בכלל לא מחשיב אותי.אולי אני בשבילך סתם בנאדם שאתה מכיר.
והידיעה שאתה ואני לא מתאימים,שאתה בתוך הקבוצה שלך ואני בשלי,מכווצת את ליבי ביסוריי כאב.אני חושבת שאולי עדיף לי להתוודות,להגיד "זאת לא אני!" ולהפסיק לשקר,אבל אז אני נזכרת שאני בכלל לא יודעת מי אני.
אני רואה אותך רק פעם בשבוע,וזה לא מספיק.אני רוצה לחבק אותך ולהסתובב איתך ולדבר איתך עוד פעם,כמו הפעם ההיא שדיברנו שלוש שעות,הסתובבנו ודיברנו.סיפרתי לך דברים שלא סיפרתי לאיש,בטחתי בך.
אבל עכשיו,כשאני חושבת על זה,לבי לא יכול לשאת אפילו את מראך.אני יודעת שכנראה לעולם לא נוכל לדבר עוד שיחת נפש נורמלית,פנים אל פנים.אני יודעת שכנראה בסוף השנה ניפרד ולא נדבר יותר,אולי רק במסנג'ר,כי אתה יודע מי אתה,ואתה שיך לקבוצה של הרבה אנשים,ואני לא יודעת מי אני,ואני לא יודעת מה אני,ואני טובעת בתוך עצמי.
אני צבועה.וככל שעובר הזמן אתה רואה את זה יותר ויותר
הייתי רוצה לחדור למחשבותייך,לגלות מה אתה חושב עליי,ואיך אתה לא מאבד את שפיותך,ואיך אתה נשאר עצמך בעולם המטורף הזה,איך אתה קם בבוקר ויודע מי אתה ומה אתה.איך אתה נשאר דבוק לעקרונות שלך,ולעולם לא נסחף אחרי אחרים.איך אתה כל כך מוכשר,ונפלא,ומדהים.איך אתה לא נגרר,ולא מאבד את עצמך.אף פעם.
יום אחד אני אכשל ואאבד אותך לנצח,ולא אוכל לעשות כלום,ואני אדע שזה יהיה בגללי.








ציטוט ההודעה





