כתבתי פעם איזה סיפור בהמשכים, משהו ארוך. אני חושבת שפרסמתי כאן איזה קטע קצר מתוכו, אם אני לא טועה.
בכל מקרה, הייתה לי תקופה ארוכה שפשוט לא הצלחתי לכתוב.
לא הייתי מרוצה מהתוצאה, לא באו לי מילים - לא הייתה לי מוזה.
כמה קוראים התלוננו שאני לא כותבת יותר, וחברה ספציפית אחת ממש דחפה אותי לכתוב.
התלוננתי ואמרתי שאין לי מוזה. בתגובה אמרה לי, "אין כזה דבר מוזה. מוזה בתחת," מלווה בחיוך.
אז..
מה אתם חושבים?
מוזה, יש או אין?
אם כן, האם אפשר לטפח אותה?
אני אישית עוד לא לגמרי סגורה על זה.
בעיקרון, רק כשמרגיש לי לכתוב אני כותבת. אבל כשאני כותבת,
אני מנסה לטפח ויוצרת אווירה שתתן לי השראה. מוזה, אם תרצו.
דעה קצת פארדוקסלית, אבל זה המצב, אני מניחה.
[אז כן. מדליקה נרות ושומעת מוסיקה. עוזר לי.]
מה אתכם?





]
ציטוט ההודעה





