כתבתי את זה אחרי שקראתי את הספר של תא"ל גל הירש, סיפור מלחמה, סיפור אהבה
מבעד לחלוני,
אופוריה צבעונית,
וכאן הכול לבן ואפרורי,
בקיץ יש שלכת, סערה אחרי הולכת, והבלתי נתפס,
הופך לשברירי,
רבות אוכל לספר,
על מעבר לגדר,
אדמה שפעם הכרתי, ולא אלטף יותר.
ועתה הדממה, הסתלקה לה ברעש מחריד,
ואת אותי מובילה, במערה חשוכה הזו, את הלפיד,
אצבע אחת, שתי אצבעות,
לאט לאט שואף לחזור מי שצריך להיות.
ותפרתי מעיל מכל התקוות, וחם לי כשבא השלכת,
ותפרת לי מגפיים, מדאגות ואהבות, ועכשיו אני יכול ללכת,
כישנתי אולי, מישהו צבע, את החדר בכחול ירוק,
ועכשיו בכלל, לא כואב לי לצחוק.
רבות אוכל לספר,
על מעבר לגדר,
אדמה שפעם הכרתי, ולא אלטף יותר.



ציטוט ההודעה





