מגיעה הביתה;
עומדת מול המראה;
חולצת עקבים;
צונחת כמה קומות נמוך מדיי,
אפילו בשבילי.
איפור;
והוא מרוח;
לפחות לא רואים את החיוך הזה שלי,
שבוכה קצת יותר מדיי.
עוצמת עיניים;
רק כדיי
לא, לא לראות;
ואולי לא יעבור הזמן, ו-
תהיי כאן עד מחר.
את כמו בובה
עם מגנים של זכוכית;
אז איך זה שאני זו שנשברת
כשאת זו שבוכה?





ציטוט ההודעה











