יום סיירות + גיבושים + סיפור אישי
שלום לכולכם, אני רואה שעלו המון שאלות לגבי היום סיירות, היחידות והגיבושים שאפשר לקבל במידה ובאמת הצלחתם.
אז ככה, שמי ברק לוקאש, אני כיום בן 25 ואני אספר על הדרך שלי החל מהאימונים לפני היום סיירות ועד סיומו, קבלת גיבוש מטכ"ל וקבלה ליחידה שעד היום היא בראש מעייני, 90% מהחבר'ה ששירתתי איתם נשארו לי חברי אמת לשארית החיים.
ה"סיפור" הזה יחסית ארוך אבל חבר'ה שמעניין אותם ומעוניינים ללמוד קצת כדאי מאוד לקרוא.
אז ככה, אני בתור ילד בן 17 שסיים צו ראשון וביקש להיות לוחם בגדודים רגילים, ציינתי שההעדפה שלי היא גולני. סיימתי את הצו ראשון במהירות רבה יחסית וחזרתי הביתה... את החודשיים הבאים העברתי ב"מלחמות" נגד הצבא כדי שיתנו לי כבר פרופיל ס"ס. ברגע שקיבלתי את הפרופיל שצויין כפרופיל קרבי ואפשרות לשירות ביחידות חי"ר הבנתי שזה ככל הנראה פרופיל 97.
הייתי מבסוט מקבלת הפרופיל אבל עדיין "שוקיסט" לא ידעתי מה באמת ידרש ממני, כעבור כחודש וחצי(בדצמבר) קיבלתי יום סיירות לינואר, וממש באותו רגע קיבלתי "בום" לפנים. הבנתי שמעבר של היום הזה יתן לי 3 שנים של שירות איכותי ביחידה מובחרת, אני כנראה לא ציינתי את זה אבל עד קבלת יום הסיירות לא נהגתי להתאמן באופן קבוע, הייתי ילד יחסית שמנמן ולא ייחסתי חשיבות גדולה מדי לגיוס שלי עד שקיבלתי את היום סיירות.
*סתם כדי להכניס לכם מספרים, הייתי ילד בגובה 1.76 ושקלתי 85 ק"ג(חנון מחשבים ממוצע - למרות שעד היום אני כזה), לא הייתי בכושר טוב והייתי מסיים ריצת 2000 ב11 דקות פחות או יותר.
באותו חודש שקיבלתי את היום סיירות ולאחר ה"בום" התאוששתי והבנתי שאוקי הגיע הזמן לעשות משהו עם עצמי... ממש מספר ימים לאחר קבלת היום סיירות הלכתי לחדר כושר "הולמס פלייס" שדרך אגב אני חייב לו המון והם באמת עזרו לי להתקדם. נרשמתי לחדר כושר ורכשתי אימונים אישיים עם מאמן כושר בכיר (ד"א המאמן כושר שלי היה יוצא שייטת 13 ובאמת בחור על הכיפאק).
התחלתי באמת להשקיע את כל היום שלי בשביל היום סיירות שקרב ובא, התאמנתי קשה מאוד, אכלתי כמו שצריך ויש לציין שגם בחדר כושר קיבלתי אימוני קואצ'ינג שהעלו לי את המוטיבציה ברמת ללבל אחר.
נעבור חודש קדימה , מספר ימים לפני היום סיירות הגעתי לאימון אישי אחרון לפני היום סיירות והתחלתי כרגיל במתיחות יחד עם המאמן שלי. לאחר המתיחות המאמן לקח אותי לריצת 2000 לראות עד כמה השתפרתי, נתתי באמת את כל מה שאני יכול והפתעתי את עצמי שסיימתי בתוצאה 7:31. לאחר מכן המשכנו באימון אבל רק התוצאה שלי ב2000 זה כל מה שעבר לי בראש ועד כמה התקדמתי בפאקינג חודש הזה!!
ואז הגעתי ליום סיירות, הגעתי לוינגייט בשעה 6:00 בערך (בצו קיבלתי הוראה להגיע בשעה 7:00). לפני ההגעה אכלתי 2 פרוסות לחם קל עם קוטג', מלפפון וביצה. לילה לפני אכלתי פסטה בכמות נדיבה.
בקיצור, ברגע שהגעתי השמיים היו שחורים ונראה שגם הולך להרוס לנו את היום הזה, ולא טעינו... מספר דקות אחרי שהגענו התחיל לרדת גשם וכל החול בחוץ היה בוצי והיה גם קר אבל לא משהו בלתי נסבל.
הדבר הראשון שקרה שהגענו-בדקו לנו ת.ז וזימונים וכמובן את האישור רפואי שמקבלים בדואר(לא לשכוח אותו אחרת לא תוכלו לצאת לגיבוש!!).
בקיצור לאחר כל הבירוקרטיה קיבלנו מספרים, אני קיבלתי את המספר 344 ולאחר מכן הלכנו לבדיקת רופא שטחית לחלוטין - לא משהו רציני.
לאחר הבדיקה הרפואית ולאחר שרשמנו את המספר על החולצות שלחו אותנו להתחיל חימום, בתחילת החימום תשקיעו הרבה מאוד במתיחות כי באמצע הגיבוש כמעט ולא יהיה זמן למתיחות במידה ויתפס שריר או משהו כזה וזה מקשה מאוד!
לאחר כ15-20 דקות של מתיחות יצאתי לריצה קלה, שימו לב שבחימום היו אנשים שהשקיעו בטירוף וחשבו שזה יירשם לזכותם-טעות! אותם אנשים הגיעו עייפים לשאר היום ורובם גם לא הצליחו לסיימו. לאחר החימום התחלנו את בוחן הבר-אור (בוחן של ריצת 2000, כפיפות בטן ושכיבות סמיכה), החשיבות של הבר-אור ביום הזה היא יחסית נמוכה ולכן לא השקעתי 100% מעצמי, סיימתי מקום 19 מתוך 60 בערך בזמן של 8:44.
לאחר מכן ניגשנו לשכיבות סמיכה, בחלק הזה הייתי יחסית חזק ועשיתי 65 שכיבות סמיכה,לאחר מכן הגענו לכפיפות בטן וגם שם הייתי יחסית חזק ועשיתי 104. שימו לב שהשכיבות סמיכה והכפיפות בטן לא נמדדים על זמן אבל אסור לעצור ליותר מ2 שניות.
לאחר מכן הגענו ורשמנו את העדיפויות שלנו (מטכ"ל, שייטת, חובלים) זה לפי סדר העדיפויות שלי. לאחר מכן חילקו אותנו לקבוצות, אני הייתי בקבוצה 4 ולא היה איתי אף אחד שאני מכיר (דווקא היו הרבה חברים שלי ואנשים שאני מכיר מהעיר).
לאחר החילוק לקבוצות, כל קבוצה הייתה צריכה לקחת את הציוד לדיונה שלה, אל תיבהלו מהדיונה, היא אומנם נראית מפחידה ואתם תגידו לעצמם בלב "אין סיכוי שאני מצליח לצלוח את הדיונה הזאת" אבל לא לפחד!
לאחר מכן, המפקד לקח את האת חפירה, תקע במקום מסויים בדיונה ונתן לנו זמנים שהם לא באמת אפשריים כדי להקיף את האת ולחזור מסודרים בשלשות, ככה מספר פעמים - החלק הזה הוא קשה מאוד ופה גם רוב האנשים שנופלים נשברים... תעברו את זה ועברתם את החלק הקשה ביותר יום הזה! לאחר התיזוזים האלו, מקבלים הפסקת שתיה קצרה (נצלו אותה למתיחות ולהכיר את חברי הצוות שלכם וכמובן לשתות!) לאחר מכן חוזרים על אותה הפעולה אבל הפעם - עם סדרי הגעה, ז"א שהמפקד רושם מי מגיע ראשון, מי מגיע שני וכו'... תנסו להתבלט בשלבים האלה כי אלה באמת השלבים הכי קשים אבל אם עוברים אותם - הסיכויים שתסיימו את היום הם גבוהים במיוחד. אני דווקא התבלטתי בשלב הזה והגעתי לרוב 1-5...
לאחר התיזוזים האלה המפקד אומר לכם לחפור בור של מטר על מטר על מטר (אורך, רוחב ועומק) - השלב הזה הוא שלב קל ותנצלו אותו למנוחה טובה אבל כמובן לאחר שסיימתם לחפור את הבור. לאחר כמה זמן המפקדים אמרו לנו לעצור ועברו לראות את הבורות שלנו, הם ביקשו מאיתנו לנקד את הבור שלנו... אם באמת אתם מרגישים שעשיתם עבודה טובה תתנו לעצמם ניקוד 7 +-... אם אתם מרגישים שלא הצלחתם במשימה אל תתפרעו ותתנו לעצמכם ניקוד 2-3.
לאחר מכן מכסים את הבורות ועוברים לאלונקה הסוציומטרית, תוך כדי "מנוחה" שמקבלים, צריך למלא שקי חול, להציב אותם על האלונקה ולבדוק שהם יציבים.
והנה שוב מגיעים לדיונה האהובה עלינו... במעלה הדיונה יש עלונקה וג'ריקן מים גדול, המטרה היא להעקיף שוב את אותו האת, להגיע לקצה הדיונה, ה4 הראשונים שמגיעים לוקחים את האלונקה והחמישי לוקח את הג'ריקן. אלה שלא מספיקים יוצאים לסיבוב ספרינט נוסף.
לאחר מכן מגיעים לחלק של השקי חול, כל אחד ממלא שק חול בערך עד הברך (אין מה לרמות, המפקדים בודקים את השקים), שימו לב שאתם סוגרים טוב טוב את השק שלא יפתח לכם באמצע.
לאחר הסבר קצר על הדרך בה צריך להחזיק את השק יוצאים והפעם עושים את כל הדיונה שהיא ענקית... עכשיו שימו לב טוב שבניגוד למשימות אחרות מותר לעצור ולנוח במשימה הזו אבל ממש ממש ממש לא מומלץ. אני הייתי היחידה בקבוצה שלי שלא עצר ואני מאמין שזה זיכה אותי במספר נקודות זכות אצל המפקדים וסיימתי את החלק הזה עם 14 סיבובים.
וזהו... פה בעצם מסתיים החלק הפיזי של הגיבוש, הולכים לשתות קצת ולנוח ואז הולכים לשיחה עם המפקדים, כל אחד מספר קצת על עצמו, חזרנו לאוהלים ואז היה הדירוג הסוציומטרי בו אתה מדרג את האנשים בקבוצה שלך לפי מי שהיה הטוב ביותר...
לאחר מכן הושיבו את כולם והקריאו את המספרים של מי שקיבל מטכ"ל, ברגע ששמעתי את המספר 344 פשוט צרחתי מאושר... הייתי הבן אדם הכי מבסוט בעולם, חבר'ה שפעם ראשונה שראיתי אותם ביום סיירות הזה באו ואמרו לי כל הכבוד לך, היית תותח, מגיע לך... פשוט אושר עילאי.
נקצר את העסק, לאחר שהגעתי לגיבוש מטכ"ל וסיימתי בהצלחה, קיבלתי זימון לשלדג, אלה היו 4.5 השנים הטובות ביותר בחיים שלי, האנשים שאתה מכיר, שאתה נלחם איתם צד לצד פשוט אין דברים כאלה.
השירות שלי היה מגוון, מעניין מאוד אבל בעיקר בעיקר קשה בטירוף. רק מסלול ההכשרה שלי היה כשנה ועשרה חודשים.... אני לא יכול לפרט על כל מה שהמסלול הזה כולל אבל בין היתר, טירונות ואימון מתקדם בבא"ח חטיבתי, קורס צניה, קורס לוט"ר וקורסים רבים נוספים.
מאחר וההכשרה היא כ"כ ארוכה כל לוחם חותם קבע שנה וחצי... אם יש למישהו שאלות, הערות וכל דבר... אשמח לשמוע.
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי אור
