נתחיל בכך שלא הייתי כאן הרבה זמן, המחשב לא עבד ובעיות אחרות.
כתבתי נושא שכותרתו הייתה "הכל מתמוטט לי בידיים."
הרבה ביקשו ממני להסביר, ולפרט בנושא.
אם זה לא בסדר, תנעלו.
החלטתי לפרט כאן הכל, ככה שאני סומכת על מי שלא מעניין אותו, שיידע ללחוץ על הX למעלה.
לפני שתקבלו עלי ועל אמא שלי רושם מוטעה שאני כאן "הטובה" ואמא "הרעה", מכיוון שראיתי בנושא הקודם שהרבה הסיקו מסקנות שאמא שלי לא בסדר.
וזה לא ככה.
הסיפור הכללי של הבעיות שלי, התחיל בכתה ז', וכיום אני בכתה ט'.
בכתה ז', הייתי תלמידה מעולה, כך שלימודים לא היו חלק מבעיותיי.
הבעיה העיקרית ואולי היחידה הייתה חברתית.
התלבשתי שונה, ומוזר. ואהבתי את זה.
אך הייתי צריכה לדעת שהחברה בבית ספר, לא מקבלת שונים.
כל יום באו אלי בחבורות, להרביץ לי, עם ידיים, מקלות, אבנים, מה שיש.
והייתי אומללה, מכיוון שלא רציתי להראות להם שאני נכנעת לשטויות שלהם, וחשבתי שזה יעבור. אבל זה לא. זה המשיך והמשיך. אבל למדתי לקבל את זה, והמשכתי לחיות. היה לי בסדר ביחסים עם אמא, בלימודים.
כתה ח' הגיעה, וחשבתי שהיא תהיה שונה, וטובה.
אבל התווספו בעיות. ראשית הייתה הלימודים. מתלמידה מצטיינת, ירדתי למקום של תלמידה בינונית מינוס. אומנם הייתי תמיד בהקבצות ראשונות, אבל הירידה הייתה בלתי נמנעת ועצומה. בנוגע לציונים והכל, תמיד שיקרתי לאמא. שקרים, שקרים, שקרים.
ואז פגשתי מישהו, נקרא לו D.
ובטח תצחקו עלי, ותגידו לי שאני קטנה מדי בכדי להתאהב, אבל באמת התאהבתי בו.
ואומנם ירדתי בצורה ניכרת בלימודים, אבל הייתי מאושרת. ושיקרתי .
כמובן שזה יצר הרבה מאד מתיחות בין שתינו, וריבים מפה עד להודעה חדשה.
אמרתי לאמא שהוא בחור טוב, זה שאני מסתובבת איתו. והוא היה מניאק שיכור.שיקרתי לה בנוגע לאיפה אני מסתובבת,ללימודים... הכל.
אחרי חודש וחצי הוא זרק אותי, וזה שבר אותי לגמרי.
במשך 4 חודשים בערך, חתכתי את עצמי ללא הפסקה. עכשיו תחשבו שאני וואנבי אימו מטומטמת.
אבל אף אחד לא ידע על זה. חתכתי את עצמי שוב ושוב, את הצוואר, את הידיים. לא במטרה להתאבד, אלא במטרה להוציא עצבים, וההרגשה הייתה טובה. מה גם, חשבתי לעצמי "ואם אני אמות תוך כדי, לא אכפת לי."
בסופו של דבר, גילו את העניין, קראו לאמא שלי, ונשלחתי לפסיכולוגית.
אז בסדר, הפסיכולוגית דיברה על השקרים וההשחתות שגרמתי לעצמי.
ועברתי את זה. הפסקתי לחשוב על D, ונהייתי מאושרת.בדיוק בתחילת 2009, פגשתי מישהו אחר. בהתחלה חשבתי שאני מרגישה אליו אהבה של ידידות. אבל זה לא ככה. למען האמת, אני עדיין אוהבת אותו. עד עכשיו.
אבל זה לאח''כ. הבחור הזה, השני, אוהב אותי גם, אך רק בתור ידידה. ככה אני משוכנעת. הוא גם תפוס, וגדול ממני ב3 שנים.
השקרים לאמא המשיכו. זו הסיבה שהיא רצתה לשלוח אותי לפנימיה.
וזה מאד מביך ומגעיל, אבל החלטתי שאני לא אסתיר כלום, אז אני מספרת גם שגנבתי כספים מאמא שלי. הסכום הכי גדול היה 300.
ואני נגעלת מעצמי. אמא גילתה, ושוב החלו הבעיות. השקרים, העצבות, החברה.
וגם הקטע של החברות. ששמתי לב שתמיד פונות אלי כשהן בצרה, או כשהן צריכות עצות. אבל הן אף פעם לא מתעניינות בשלומי, או יוצרות קשר.
הכל נעשה רע, הכל הולך על הצד הרע ביותר.
אני מתחננת לעזרה. אני רוצה להפסיק לשקר. אני רוצה להפסיק להיות רעה. אני רוצה להפסיק להיות מאוהבת.
ואני יודעת שיש אנשים עם בעיות גדולות יותר. אלכוהוליזם, סרטן, סמים.
אני יודעת. אבל זה לא מונע ממני להיות עצובה.



ציטוט ההודעה







