למה לכם להיות חסרי ביטחון
הקדמה
הנה נולדתם לעולם שלם של אפשרויות. וכבר מגיל קטן, כל כך קטן. פוסלים אותן. ולפעמים, לעיתים רחוקות מאוד, בצדק.
בגיל שנה וחצי שמתם את היד על האש בגז של המטבח, ואבא שלכם העיף לכם אותה תוך רגע. אז ככה למדתם, שלא שמים יד על האש.
בגיל חמש-עשרה, שאימא גילתה אצלכם חפיסת סיגריות בכיס של הג'ינס (אבל רק LM לייט, כן? שלא תתקלקלו לי), היא אמרה לכם שאין מחשב וטלוויזיה שבוע. אז לאט לאט חדר לכם למוח, שלעשן זה לא בריא ולא מתקבל יפה בעין אנשים מבוגרים כמו ההורים שלכם.
בגיל שמונה-עשרה, שמעתם על מכתב השמיניסטים בוואלה. קראתם את כל התגובות נאצה שכתבו להם חבר'ה מן השורה, והבנתם שהשתמטות לא מתקבלת בעין יפה. או שאולי הבנתם את זה אפילו לפני זה.
ולאט לאט, לחלק ממכם ברורים כמה כללים.
-ברור לכם שאסור לצעוק באמצע האוטובוס, "אעעעעעעעעעעעע!", כי אז תיראו אידיוטים לחלוטין.
-ברור לכם שאסור ללכת עם בגדי אישה באמצע הרחוב.
-ברור לכם שאתם לא יכולים לקחת את עצמכם פתאום, ולעבור לגור בהתנחלות בגיל 17.
-ברור לכם שאתם לא יכולים להרביץ להורים שלכם.
-ברור לכם שאסור לכם לגנוב מקופות צדקה.
-ברור לכם שאסור לגשת ככה לבחורה ולהתחיל איתה באמצע הרחוב כי זה נראה מטומטם.
למה? הופה. אז הנה. אז אספתי כמה אמונות שבאמת רובן אסורות על פי ההגיון והחוק, ואחרי שנכנסתם לראש הזה של אסור, פתאום אני שולף לכם קלף לגיטימי לחלוטין. אבל השקיתי אותכם כבר בכל כך הרבה כללים שמקובלים גם עליכם, שהסכמתם איתי על האחרון.
התנסויות חיוביות ולא-חיוביות
תנו לעצמכם שנייה של כנות, ותגידו לי שלא התעכבתם קצת יותר על הכלל האחרון.
אמרתם, רגע, מה? ולא הבנתם איך הוא נכנס ברשימה.
אז הנה הנקודה שבאתי להוכיח. אתם תבלעו כל מה שיגידו לכם, בעת הנכונה.
על פי התנסויות חיוביות ולא-חיוביות, אתם בונים את בסיס הכללים שלכם.
לפי החלוקה שלי, יש שלושה סוגים של כללים:
-כללי אזרח
-כללי חברה (שתמיד משתנים)
-כללי אגו (שמשתנים לעיתים רחוקות)
1. ואם מספר העמודים שכתבתי לא תואם למנת האייקיו שלכם, אז אתם מבינים שכללי אזרח משמעותם כללים ברורים כמו 'לא לרצוח', 'לא לגנוב', וכן הלאה.
פשוט? פשוט. זה כל מה שאתם צריכים להבין. הכללים האלה, הם לגיטימיים לגמרי.
2. כללי חברה הם הכללים שהחברה הנוכחית שלכם מציבה לכם. יש הרבה אנשים, שנמצאים בחברה שזה בזוי בה להשתכר. שזה חרא. שזה גועל נפש לראות מישהו שיכור.
אני מכיר למשל חברה של אנשים, שזה מקובל להשתכר וטוב להשתכר ומעודדים אותך לעשות את זה.
תחשבו קצת על החברה שאתם נמצאים בה, החברים הכי קרובים שלכם, החברים הפחות טובים, אלה שסתם אתם פוגשים כל יציאה שלכם.
ותחשבו לרגע איך הם מצפים ממכם להתנהג, על פי כללים מסוימים. לא?
רוב האנשים, ברגע של הברקה או דברי חכמה שלכם, יעשו לכם את הסימן של 'חארטה' בשפת הסימנים, וימשיכו בחיים שלהם. ברגע שרוב הקבוצה תעשה את זה.
אתם יוצאים ארבעה אנשים לפאב, ואתה אומר: "וואו, הבחורה שנמצאת שם נראית בן זונה".
ומה הם יגידו? זאת לא הברקה.סתם ציינת עובדה. הם יגידו "וואו, כוסית!", או "לא משהו. תראה את הרגליים". אבל לא יתקדמו מעבר לזה. נכון? יכול להיות שהמצב אצלכם שונה, ואתם במצב טוב.
אבל זה היה נורא נחמד אם החברה שלך היו אומרים, "טוב, בואו נתחיל איתה. נשב איתך ונחשוב על דרך לגשת", או, "יאללה גש אחי. אני אבוא איתך".
זה היה נחמד, לא? אנשים שיעודדו אותך במקום לשבת בניוטרל או להעביר הילוך אחורי. בגלל זה כתבתי, שכללי חברה תמיד משתנים.
כי האנשים מסביבך משתנים, והחברה שאתה נמצא בה משתנה.
אם אתה יושב בכיתה, או עם החברים שלך בפאב, יש נורמות שונות לכל מצב וחברה.
3.ועכשיו, תורך בחור
אתה זה שמחזיק בכללי אגו. אתה זה שקובע לעצמך כללים, שאתה לבד. סולו. טס בלי נווט, בלי חברים מסביב, בלי אף אחד להרשים ובלי כללי חברה.
הכללים שאתה לבד כמעט אף פעם לא משתנים.
אם תשים לב, הדרך שבה נהגת במצבים מסוימים כשאתה לבד, כמעט לא השתנתה במהלך השנים. אלא אם עברת שינוי דרסטי, אתה עדיין אותו בן אדם.
חלק מהכללים שאתה לבד נותנים לך יתרון.
למשל, הכלל שלי הוא: כשאני לבד לא להתחיל מכות עם שלושים רוסים. די עוזר, לא?
אבל מה עם ניצול מצבים? ואני לא מדבר רק על בחורות. אתה למשל, מוזיקאי. אתה מנגן הרבה, ומנגן טוב. אתה שר טוב. יש לך חומר מקורי, טוב.
ואתה רואה להקה באמצע הרחוב הולכת ומדברים אחד עם השני עם גיטרות על הגב. אולי ייצא לך מזה משהו? אולי הם מקליטים באולפן שתוכל לבוא לשמוע אותם ולהשמיע להם? הרי יש אחוות מוזיקאים בארץ הקודש. אז למה לא? אבל עכשיו מגיע הרגע, שהכלל יקבע. לא אתה. ממש לא אתה. אתה תרגיש במקסימום תחושת החמצה, תיזכר בזה קצת בבית, בין אם זה קבוצה של נגנים או בחורה כוסית.
ומה שקובע לך את כללי האגו,זה ההתנסויות שלך. או למשל, שיש לך כללים חברתיים שתומכים בך, זה גם עוזר בעקיפין, תיכף תבינו איך.
אם בחברה שלך, מעודדים אותך לגשת להכיר אנשים חדשים שקשורים למוזיקה, אומרים לך שיש לך כישרון, ומספרים לך על מוזיקאים שהם רוצים להכיר לך, אתה כמעט בטוח תיגש לקבוצה הזאת של הנגנים באמצע הרחוב.
כי הכלל אגו שלך, אומר לך שאתה מספיק טוב בשבילם.
כי כאן יש לך התנסות חיובית עם החברה שאתה מסתובב בה.
אבל אם הם לא אומרים לך? אבל אם פעם אחת שניגשת, הסתכלו עלייך כמו זומבי שנפל מהירח עם חולצת מכבי-נתניה, רוב הסיכויים שלא תיגש.
גם אם לא תזכור את המקרה שגם לך, ובטוח שלא תזכור, אתה לא תיגש. כי בתוכך משהו אומר לך, 'אל תיגש, זה אידיוטי לגמרי עכשיו ככה באמצע הרחוב'.
אני מקווה שעכשיו אתה מבין, שאלה ההתנסויות שלך והאנשים שאתה מסתובב איתם, שיקבעו את המעשים שלך כשאתה לבד.
-עוד בהמשך, כותב כבר 20 דקות ואין לי זין יותר. יאללה גרינגוס! לילה
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי Hagai
Iverson
