היום שיחקתי כדורגל במגרש בהפסקה .
עכשיו אחרי הצילצול אני באתי לחזור לכיתה .
עכשיו חבר שלי דולב אומר לי '' עמית אני צריך לדבר איתך ''
שאלתי אותו למה ? הוא אומר לי '' בוא מהר שלא יראו אותנו בייחד '' .
עכשיו אני בלח. , אני חושב '' מה הוא כבר יכול להגיד לי ? ''
הוא אומר לי '' עומרי גנב לך את הכרטיסיה מהתיק כשיחקת כדורגל ,
הוא אמר לכולם שמי שילשין הוא הורג אותו מכות '' .
'' אל תגיד לו כשאמרתי לך ...''
אז אני הולך אל עומרי ואומר לו '' עומרי , למה ככה ? ''
הוא אומר לי '' מה ככה ? ''
אני אומר לו ''אני יודע שלקחת לי את הכרטיסיה , תחזיר לי אותה בבקשה .''
הוא אומר לי '' לא זה לא אני ... זה פריאל ''
אני אומר לו '' דיי , נו מה אתה משחק איתי משחקים , תחזיר את הכרטיסיה ''
הוא אומר לי '' אם תגיד לי מה הלשין אלי ''
אני אומר לו '' אני לא יכול לספר לך , הוא חבר שלי ואני לא רוצה שתדפוק לו מכות''
הוא אומר לי '' אה זה שלומי בטח ... מלשן (הולך לכייונו ''
הוא מגיע אל שלומי ואומר לו '' יבן זונה שטינקר ומתחיל ללדחוף אותו ''
אני אומר לו '' זה לא הוא , זה לא הוא עזוב אותו !
שלומי מתחיל לבכות לו שזה לא הוא '' ושלומי פי 100 יותר חזק מימנו .
עכשיו הוא אומר לי '' מי זה , אל תעצבן אותי ! , עם אתה לא אומר עכשיו
אני דופק כיסא בראש לכל מי שהיה שם וזה באשמתך ''
אני אומר לו '' דיי עומרי , לא מספיק אתה גונב לי את הכרטיסיה אתה מכריח אותי
לספר לך ''
הוא אומר לי '' אם אתה לא אומר עכשיו אני קורה לפריאל והוא גם יוציא ממך את זה וגם ידפוק מכות לשתיכם .
אני אומר לו '' אני לא מספר לך , אני לא מלשן ''
הוא קורה לפראיל ושתיהם מאיימים אלי ודוחפים .
עכשיו אני סיפרתי להם שזה דולב אבל השבתי אותם לא להרביץ לו .
אל תחשבו שאני ילד כאפות או משהו , כי אף אחד לא יכול על עומרי .
הוא כיתה ז' והוא נותן מכות חופשי לילדים בכיתה ט' ואף אחד לא מעז להחזיר לו.
כל נתניה הגב שלו , כולם חיילים שלו אחד אחד .
כמה תיקים במשטרה יש לו אי אפשר לספור .
אז אני הולך אל דולב מספר לו מה שקרה .
דולב מת מפחד ולא יודע מה לעשות .
הוא אומר לי '' אין לו מילה , הלך אלי , הוא יהרוג אותי ''
בוא נלך למנהלת נספר לה שיעפו אותו מהבית ספר כי הוא על סף העפה .
זהו ...
זה מה שהיה , הוא מחר לא רוצה להגיע .
הוא מת מפחד , אני לא מפקיר אותו אבל אני לא יודע מה לעשות .
* כל השמות כאן הם שמות בדויים *




