בבקשה תהיו הכי רציניים שאפשר.
החופש התחיל, ואיתו הצרות. נתחיל שאני בן 15, גר באיזור המרכז. לפני שנתיים[בכיתה ט'-היום אני ב-י'] עברתי לבית ספר בעיר אחרת. הכל היה בסדר, חוץ מזה שהיה לי קשה לשמור על קשר עם כל החברים בעיר שגרתי בה[והיו לי הרבה חברים!] כי למדתי כל יום עד 5 בערב והיה ממש קשה וחזרתי גמור מהבית ספר. בבית ספר החדש הכרתי חברים[הבעיה בבית ספר זה שהילדים גרים בכל איזור המרכז פשוט, פתח תקווה, ראש העין, הרצליה, ר"ג, אפילו ראשון לציון] ונורא קשה להיפגש עם חברים מהבית ספר. חלפה לה שנה, והיה לי מאוד קשה לשמור שנה שעברה על קשר עם החברים. התחיל חופש פסח הזה, ורק הבנתי איך המצב שלי הסתבך. עם החברים לא הצלחתי לשמור על קשר ואני לא יכול לראות אותם כמעט, כי אנחנו כבר בקושי חברים. האלה שכן הצלחתי-רובם בחו'ל או בעונשים. פשוט אני לא מאמין שאני אומר את זה כי זה אף פעם לא קרה לי. אין לי עם מי לצאת, או להיפגש בחופש הזה. אני אשכרה בודד....
ההורים שלי כל הזמן אומרים לי תפגש עם חברים וזה אבל פשוט אני לא מסוגל. כבר חטפתי צעקות מאמא שלי על זה ואני מרגיש שאני פשוט מאכזב אותם ומעציב אותם.
כוס אמק, אני שונא את עצמי עכשיו.
אין לי עם מי לצאת או להיפגש. במיוחד שכמה בחו'ל, ואני פשוט אוכל ת'לב.
תודה



ציטוט ההודעה



