[ביוגרפיה] גילה אלמגור

[FunnyXD]

גילה אלמגור (אלכסנדרוביץ) (נולדה ב־22 ביולי1939), שחקניתתיאטרון, קולנוע וטלוויזיהישראלית, ששלחה ידה גם בכתיבת ספריםותסריטים. אלמגור הופיעה בקרוב ל-50 סרטי קולנוע, עובדה שבזכותה זכתה לכינוי "מלכת הקולנוע הישראלי". כלת פרס ישראל בתחום הקולנוע לשנת התשס"ד.
בשנים 1998 - 2004 הייתה חברת מועצת העיר תל אביב-יפו, וכיהנה בתפקיד יושבת ראש ועדת התרבות של תל אביב.

תחילת הדרך :

אלמגור נולדה בפתח תקווה וגדלה בכפר סבא. ילדותה הייתה קשה משתי סיבות: אביה, שוטר במשטרה הבריטית, נרצח בחיפה באותה השנה ארבעה חודשים לפני שנולדה, ואמה סבלה ממחלת נפש. כשהייתה בת 13 התחתנה אמה בשנית, והיא נשלחה לפנימייה בכפר הנוער "הדסים". מקץ שנתיים החליטה להיות עצמאית ועברה לגור בתל אביב, ליד תיאטרון "הבימה", שכן כבר אז רקמה חלומות על עתיד במשחק. בגיל 17 הופיעה בהצגתה הראשונה במסגרת "הבימה", "בעור שינינו", לאחר שעברה את בחינות הקבלה לתיאטרון בהצלחה. ב-1960 שיחקה בסרטה העלילתי הראשון, "חולות לוהטים". היא השתלמה בבית הספר למשחק של תיאטרון "הבימה", וב-1963 נסעה ללמוד משחק בחו"ל, במכון לי סטרסברג לתיאטרון ולקולנוע. באותה תקופה בניו יורק למדה משחק אצל אוטה האגן ומחול מודרני אצל אנה סוקולוב.

קריירה קולנועית :

אלמגור ידועה כשחקנית שמצליחה לגלם מגוון של דמויות בצורה משכנעת, החל מזונה ב"מלכת הכביש", בעלת פאב קשוחה ב"החיים על פי אגפא" ועד העובדת הסוציאלית ב"סאלח שבתי", המנסה להתמודד עם סלאח, אותו מגלם חיים טופול.
בין הסרטים בהם הופיעה ניתן לציין כבולטים את: "אלדוראדו" (בו שרה את שיר הנושא), "סאלח שבתי", "מצור", "מלכת הכביש", "הבית ברחוב שלוש", "החיים על פי אגפא", "הקיץ של אביה", "שחור", "לילסדה". זכתה בפרסים רבים, ביניהם: שחקנית השנה בתיאטרון בשנים:1965-1973,שחקנית השנה בקולנוע בשנים:1969, 1971, 1973, 1980. כן זכתה ב-"פרס השחקנית הטובה" בפסטיבל הסרטים בשיקגו ובפסטיבל הסרטים באטלנטה לשנת 1969, ובסן פרנסיסקו. זכתה ב-"פרס מרגלית" 1985, בפרס "רובינא" 1988, ופרס "מנורת הכסף" לשחקן הקולנוע המצטיין 1989. זוכת פרס "אשת השנה" בתיאטרון בשנת 2000. הסרט "הקיץ של אביה", בו כיכבה, התבסס על ספר שכתבה ואשר היה האוטוביוגרפיה שלה. לפני היותו סרט קולנוע, העלתה אותו אלמגור כהצגת יחיד, זיכתה אותה בפרס "רובינא". הסרט "הקיץ של אביה" ובו היא מופיעה בתפקיד האם גרף פרסים בינלאומיים רבים, ביניהם: "דב הכסף" בברלין, "שיבולת הזהב" בספרד, "סינה קיד" בהולנד. הסרט "עץ הדומים תפוס" הוקרן בפסטיבל קאן וזכה בפרס "וולגין 95" בפסטיבל הסרטים בירושלים. היא כתבה ספר נוסף בשם "עץ הדומים תפוס", על רקע תקופת נעוריה בכפר "הדסים", שהפך גם הוא לסרט ב-1994.
בשנים האחרונות השתתפה בסרטים "מינכן" של סטיבן שפילברג, "ידיים קשורות" של דן וולמן, "שלוש אמהות" של דינה צבי ריקליס ו"החוב" של אסף ברנשטיין.
אלמגור קיבלה את פרס ישראל בתחום הקולנוע ביום העצמאות תשס"ד (2004). בנאום שנשאה בשם מקבלי הפרס אמרה:
באתי לעולם מנקודת זינוק אפס. הוריי ברחו מאירופה הבוערת, צעירים, כמעט ילדים, נפגשו כאן, התאהבו ונישאו. כל בני משפחת אמי, שבט בן 147 נפשות, נכחד כולו בשואה.
לא הכרתי את אבי. הוא נרצח ארבעה חודשים לפני שנולדתי על ידי צלף ערבי. מעולם לא החזיק בידי ולא אמר לי 'ילדה שלי'. אני גידלתי את עצמי ללא שנאה וללא רצון לנקמה. תמיד חשבתי שאסור שיהיו ילדים שיאבדו את אביהם בשל שנאה ומלחמה. בבית שהיה בו מעט מאוד גדלתי והתאמצתי, למדתי להבדיל בין טוב לרע, למדתי להיאבק ולהיכשל ולפעמים גם לנצח. המעמד הזה הוא ניצחון.
ב-2009 יוענקו לה תוארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב וממכון ויצמן למדע.

קרדיט לויקיפדיה .