בתקופה שרק התחילה עונת הכדורגל בישראל, אי שם בעבר הרחוק.
זה היה משחק ספורטיבי, אנשים שהאמינו רק בניצחון ורצו רק ניצחון.
לא היה כזה דבר , נחשיל את האחרים בזה שנפתח רגלים או נשחק
הגנתי בשביל להרוס, כל משחק היה בשביל לנצח.
מכבי תל-אביב ביזתה את עצמה בזה שהיא שיחקה עם רגלים פתוחות.
איפה הספורטיביות?, במידה ומכבי תל-אביב גאה בזה שהיא הוציאה תיקו.
וגרמה לזה שרוב הסיכויים הפעול תל-אביב תאבד את האליפות אז אין להם רוח ספורטיבית, מה אמור לחשוב ילד בן 8-7 שמתחיל רק עכשיו להבין
מה זה כדורגל, מתחיל להתעניין בכדורגל ורואה את הקבוצה שאבא שלו\אח שלו אוהדים , קבוצה שלא עברה את החצי, ששיחקו הגנתי על חצי מגרש.
ולראות את הקבוצה ואת והאוהדים שמחים וצוהלים?, איפה הכבוד?
כשהפועל תל-אביב תנסה להשיג כמה שיותר תארים, מכבי תל-אביב תנסה להשיג כמה שיותר בזיונות(עמנואל רוזן)
קצת חומר למחשבה אוהדים מפגרים חסרי חיים שיגידו התבכיינות, שלא יגיבו פה בכלל.
אני רוצה לראות שזה היה קורה לכם ואתם לא הייתם מתבכיינים?
במיוחד אוהדי מכבי חיפה, שיעקב שחר נתן יד לשיטת הקיזוז, אסור לכם בכלל לדבר!!
הפועל תל-אביב : אהבת חיי לנצח נצחים!!



ציטוט ההודעה













