אזהרה- פרקים א-ד הם פרקים אישים שבהם כל אחד מהדמויות מספר את הסיפור ממבט עינו.
------------------------------------------------------
אי המוות פרק א' "שרשרת על"
"בוקר טוב ישנוני" שמעתי את רותם אומר בעוד אני משפשף את עיני.
"בוקר טוב גם לך" עניתי לרותם בעודי מתיישב ליד המדורה "מה יש לאכול?" שאלתי.
"יש אצות, דגים וגם כמה ירקות ופירות" אמר רותם כאשר הוא מחמם את הדג שלו.
"איפה יער ויובל?" שאלתי את רותם כשאני לקוח דג ושם אותו על המקל מחמם ואוכל.
"הלכו לדוג" ענה רותם.
חיטטתי קצת בכיס שלי ואמרתי "הנה"
"מה זה?" שאל אותי רותם
"השרשת שלי קיבלתי אותה מ....."
"קיבלת אותה מאבא שלך שקיבל אבא שלו וכך זה המשיך" אמר רותם.
"טוב, בי אני הולך לטייל ביער" אמרתי קמתי התחלתי ללכת ושמתי את השרשרת.
"תזהר" שמעתי את רותם.
נכנסתי לתוך היער והמראה היה מפחיד. זה היה נראה שלעצים יש פרצופים. משב רוח קליל הגיע ואיתו תחושת צמרמורת שעברה בכול גופי.
שמעתי רשרושים מהשיחים עכשיו כבר התחלתי לפחד התחלתי לרוץ לכיוון שממני באתי אבל לפני שהצלחתי להתקדם זינק מתוך השיחים יצור שנראה חצי חזיר בר חצי אדם. עיניו היו אדומות כדם, צבע גופו היה חום כמו האדמה, היו לו ציפורניים ארוכות וחדות.
ניסתי לברוח יותר ללב היער אבל גם משם זינק איש-חזיר. ניסיתי לרוץ ישר אבל הופיע גם שם אחד כזה.
הלכתי לאט לאט אחורה אבל מעדתי בגלל אבן. הרגשתי שזה הסוף פחדתי נורא עצמתי את עיני ואחזתי חזק בשרשרת שלי. לאחר כמה שניות פתחתי את עיני וראיתי שאנשי החזיר נעלמו כאילו מעולם לא היו.
רצתי חזרה למחנה שלנו והתחלתי לספר לחברים מה קרה.
"אולי צריכים לחקור את היער הזה" הציע יער.
"אבל זה מסוכן" ענה לו יובל.
"יובל, אנחנו חייבים לדעת מה יש ביער הזה" אמר רותם.
"טוב, נו. אבל אין לנו נשקים" ענה יובל לרותם בעודו מלטף את סנטרו.
"בקשר לזה הכנתי לכולנו חרבות" אמר יער וזרק לכול אחד מאיתנו חרב.
"קדימה יוצאים לדרך" אמרתי והתחלנו ללכת.
נכנסנו ליער משב רוח קריר עבר וגרם לנו לרעוד.
"לא קורה כאן כלום אולי נחזור למחנה? יש לי תחושה לא טובה בקשר ליער הזה" אמר יובל כשהוא רועד. כנראה מפחד.
"לא! באנו לכאן כדי לדעת מה יש כאן!" ענה לו יער.
"יאללה בואו נמשיך" אמרתי.
היה רשרוש בשיחים כמו שהיה שהייתי כאן לבד ואז התנפלו אלינו אנשי זאב. לפחות עשרה כאלה היו כאן.
הוצאנו את החרבות שלנו והיינו מוכנים. לפני שהספקנו להתחיל להלחם שלושה אנשי זאב חטפו את רותם, יובל ויער והחזיקו אותם חזק.
"מה אתם רוצים?" שאלתי. באותו רגע פחדתי מאוד.
"לדאוג שאתם לא תהיו כאן!" ענה המפקד שלהם. הסקתי מסקנה זאת בגלל שהוא עמד ראשון.
"למה? מה...עשינו?" עניתי בגמגום קל.
"כי זה הפקודות של האדון!" ענה אותו איש זאב וזינק אלי.
התכופפתי והתגלגלתי קצת קמתי ודקרתי את ראשו של איש הזאב עם חרבי. הוא נשכב על הרצפה מטפטף דם ונהרג. חשבתי לעצמי "איזה מזל שלמדתי קראטה".
רצתי בלי לחשוב הרבה לעבר אנשי הזאב שהחזיקו את חברי וכרטטי את ראשם של אנשים הזאב. הדף השפריץ לכול כיוון. רותם, יובל ויער השתחררו מאנשי הזאב ועזרו לי להרוג את הנותרים.
"טוב, בואו נלך מכאן. מקסימום נחזור מחר." אמר יער.
התחלנו לרוץ כול עוד נפשתנו בנו והגענו למכנה.
למזלנו הרע היו שם כמה אנשים זאב. אבל היינו מחוסרי כוח. לא יכולנו להילחם. אחד מהם זינק אלי במהירות עצומה פעם נוספת מעדתי אחורה ונפלתי. החזקתי חזק בשרשרת קיוויתי שזה שוב יעבוד ולשמחתי זה עבד.
אנשי הזאב נעלמו.
"אז מה שאמרת היה נכון" אמר יובל.
"כן, אני חושב שיש לי נשק רב עוצמה כאן.
הלילה הגיע וכולנו הלכנו לישון.
------------------------------------------------------
ת"ב, דירוגים, הארות והערות יתקבלו בשמחה![]()



ציטוט ההודעה



