מה אומרים כשאין מה להגיד חלק ב' - פתיחים ומבנה שיחה בסיסי
חלק 2
פתיחים ומבנה שיחה בסיסי
לפני שאני אעבור לשלב הבא אני חייב לגעת קצת בפתיחים. בגלל שהמאמר שלי עכשיו נוגע בפיקאפ "טבעי" ולא מוכן מראש, סוג הפתיחים שזה משאיר לי לדבר עליהם הוא קצת מוגבל - בעיקרון סוג הפתיחים ה"טבעיים" נקראים
פתיחים סיטואציונלים : אני לוקח משהו מהסיטואציה שאנחנו נמצאים בה ואני משתמש בו בשביל לפתוח בשיחה. זה יכול להיות משהו שקשור אליה ("איך את יכולה לאכול גלידה באמצע החורף?") או יציאת עדי אשכנזי בסגנון ("מה הקטע עם הבחור הזה?"). בכל מקרה שלא יהיה, הרעיון הוא לזרוק את הדבר הראשון שעולה לך לראש בנוגע לסיטואציה.
אם אתה מגיע למצב שאתה מנסה להזכר באיזה פתיח השתמשת, זה אומר שאתה עושה משהו נכון.
כמה נקודות על פתיחים -
1. אם אתם פותחים עם רוטינה, יהיה קצת "לא טבעי" ומסורבל לעשות סוויץ' בראש לשיחה ספונטנית. לפעמים באמת עדיף להגיד "היי" ולזרוק את הדבר הראשון שעולה לכם לראש, כדי שתוכלו להמשיך בקלות.
2. אם הפתיח המוכן מראש שלכם לא מקורי, אתם ברמה מסויימת משקרים, ואם אתם לא שקרנים מוצלחים, הבחורה תרגיש את זה.
3. פתיחים מוכנים מראש ועדיין "אמיתיים" הם דברים שאתם מוצאים את עצמכם באמת תוהים לגביהם. אם יש לכם בעיה לפתוח באופן ספונטני, ולא רוצים לשקר, שימו לב אמצע שיחה לדברים שבאמת מעניינים אותכם, ותפתחו איתם.
(נניח אני דיברתי עם ידידה על פיקאפ לפני כמה ימים, ומצאתי את עצמי מנהל איתה שיחה ארוכה אחרי ששאלתי אותה אם היא הייתה מרגישה "מרומה" אם היא הייתה מגלה שחבר שלה "למד" להתחיל איתה בקורס.., וגיליתי שזה פתיח שעובד בשבילי - בין היתר כי אני באמת רוצה לשמוע את התשובה ולהגיב עליה.)
ולנושא הבא.
לא לכולנו יש נושאי שיחה מעניינים לדבר עליהם. העניין הוא שהרבה יותר חשוב מאם השיחה שלנו מעניינת או לא, זה אם השיחה שלנו נוחה או לא.
כשיש הפסקה בשיחה יש לנו שתי דרכים להגיב, הדרך הראשונה היא איזושהי הצהרה "אני רעב", "אני עייף", "את יפה", "חם פה".
הדרך השניה והנפוצה בהרבה היא שאלה. "מאיפה את?" "בת כמה?" "נוח לך בחצאית הזאת?"
(לצורך הדיון כל מידע שאנחנו יכולים להסיק מהבחורה שאפשר לדבר עליו, נקרא הוק Hook. נניח אם היא אומרת לנו שהיא "סטונדטית מברזיל שבאה לבקר לחודש" יש לנו 3 הוקים - סטודנטית, ברזיל, באה לבקר לחודש)
רוב השיחות שאנחנו מנהלים כשאנחנו לא מרגישים בנוח מתנהלות בצורה הבאה:
"מאיפה את?"
"תל אביב"
"וואלה. יפה. בת כמה את?"
"21"
"וואלה.. סטודנטית?"
"כן."
"טוב... מה את לומדת?"
וכו...
בצורה הזאת, אנחנו לא מתחברים לאף אחד מההוקים שהיא נותנת לנו, ואנחנו שמים את כל הלחץ של השיחה עליה. זה לא נוח, לא נעים, ובעיקרון אם אתם רוצים להבין איך זה, תנסו להזכר בפעם האחרונה שהייתם בצד השני של שיחה כזאת. ברגע הראשון שהחיבור יפסק (מישהו יתערב בשיחה, תפסיק לדבר, לא תשמור על קשר עין), היא תלך.
אז איך מנהלים שיחה נוחה? מחליפים את המבנה של התשובות שלנו מ80% שאלות ו20% הצהרות, ל80% הצהרות, ו20% שאלות.
לדוגמא -
"מאיפה את?"
-"תל אביב"
"העיר האהובה עלי, באמת. אני אישית הכרתי את תל אביב רק בגיל יותר מאוחר, אבל באמת יש משהו בעיר הזאת שהיא פועלת בלי הפסקה. את חושבת שתמשיכי לגור שם?"
מה שקורה פה, זה שבעצם לקחתי את הצורך הזה שאנחנו מרגישים לשאול שאלה, ופשוט דחיתי אותו. התחברתי למשהו שהיא אמרה (אפילו שהשאלה היא מאוד "תקועה" ולא מעניינת) והורדתי ממנה את הלחץ, כי אני זה שמדבר.
ואחר"כ שאלתי אותה עוד שאלה שקשורה יותר אליה.
אז השיחה שלנו לא בדיוק מעניינת, אבל היא הרבה יותר נוחה.
שאלה -> הוק -> חיבור -> שאלה -> הוק -> חיבור.
במקום שאלה -> הוק -> שאלה -> הוק - שאלה -> הוק.....
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי TheNuts
