החלטתי שנמאס לשבת ולא לעשות כלום,
החלטתי לשבת ולכתוב
יושב עם עט ודף אז מתחיל לאלתר,
נמאס לקטר, אפילו אני לא מבין, לאן אני חותר!
אם המשוט שבור ויש חור בסירה, לוותר?
איזה לוותר, כבר פרשתי מזמן לא הגעתי לשיא,
לא הוצאתי יומן, בלי פרסומת לשוקו הסתדרתי כמו גדול,
כי חלב זה מספיק, ועדיין יש מה לאכול.
לא צריך מעריצות אלוהים ברא את יד ימין,
יושב וכותב בשבילי ולא בשביל אנשים אחרים.
כבר מזמן הבנתי שהעולם הזה כלכך ירוק,
לא בגלל העשב, אולי קצת עזר אבל הכסף,
מסובב פה את כולם, אולי בגלל זה קוראים לזה תעשייה,
אז תפסיקו עם החרטא, לא רוצה לשמוע עוד מעשיה,
אז החלטתי לסגור את השלטר, הטמבל חזרה קופץ,
שום דבר פה לא יפסיק גם אם הוא יתפוצץ,
אולי רק עם מוצץ, איזה טמבל יפסיק פה לשיר,
ואז אולי המכונה כבר לא תהיה בשידור ישיר,
סגור תמכשיר, הלך האפקט והופ הוא לא מגניב יותר,
אבל הוא לא יוותר, אבל עליו יוותרו כי הכוכב הבא כבר בפתח,
כולנו במתח, האם זה איזה הומו רוקיסטי, או הומו בפתח, הארון!
העיקר שיעלה מחיר מחירון, ולמכור אותו יהיה פשוט ויעיל.
סיימתי כאן אתם מוזמנים לקרוא לי אוויל, לפחות אצלי אין אפקט,
הכל עובר דרכי ולא דרך הפקה, ישר לתוך הדף היישר מהעט
איך יצא




ציטוט ההודעה
!