טקסט שכתבתי.
אחרי הרבה זמן שלא יצא לי לכתוב.
פן ארטיסטי שמתפרץ כמו טיל בליסטי
יותר מוזר מפיקאסו שעוד היה קוביסטי
שונה מהשאר אז נתפס כמצורע
מי אמר שלהיות שונה זה דבר רע?
דברים לא באופן מונוטוני אין לפי שעה
אני לא מקבל את המצוי אז אני יוצר לי שגרה
עולם חדש ומציאות לא עוד מיעוט
אין קל ואין קשה אני נשאר בפשוט
לא מסבך דברים עם עצות אחיתופל
מדליק ת'אור כי כבר נמאס לי מהאופל
כל כך הרבה מילים שנזרקות ופקה פקה
חצי מהדיבורים מתביישים באוויר כמו לכה
הראש עסוק במשהו אחר מהנשמה
אז איך הגוף יהיה בריא אם הנשמה תועה
לא הצלחתי למצוא את מקומי בעולם
כנראה שלא נודעתי להיות כמו כולם
יש שיגידו קללה יש שיגידו ברכה
אבל במילא כולם יגמרו באותה חלקה
ציטוט ההודעה
!
,
נכתב במקור על ידי .NL
