לדעתי זה היה יותר בכיוון של פריקה.
אני יודע שאין דרך אחרת להביע את הכעס, הגעגוע, ואת כל הרגשות האחרות כלפי גלעד. אני גם יודע שככה אולי תרגישו אותו מתקרב.
למה החמאס דורשים כ"כ הרבה חיילים תמורת ה"חייל הישראלי"? כי אנחנו דואגים כ"כ הרבה ועושים הפגנות ענקיות בשבילו.
ארה"ב, לדוגמא. שום משא ומתן, רוצים להחליף? כן-כן, לא-לא. זה מה שלדעתי צריך להיות פה, חד וחלק. הם לא רוצים? לא צריך.
נפסיק לדבר על גלעד שבוע, שבועיים, חודש, חודשיים, חצי שנה. הם לא יפסידו את הניסיון שלהם להשיג עוד מחבלים, והמספר שלהם ירד וירד עד שבסופו של דבר הם יפגינו בצד שלהם שנשחרר אסירים. מה אתם חושבים, שהמשפחות של האסירים האלה לא דואגים להם? אני לא מכנה אותם גם בני אדם או בעלי רגשות אבל אנחנו חייבים להכיר בזה. הפעם אני לא אומר את זה כי אני דואג לעם היהודי כולו, הפעם זה הכל למען גלעד.