סוג של שיר... המשורר בשיריו
יותר שירה או פואמה מאשר שיר, לא מה שאני כותב בדרך כלל. בכל מקרה ממש אהבתי אותו, אז פרסמתי
הוא התפרק על כל חוף, הוא נדהם מכל שקיעה,
ידיו ניפצו כבר את כל הסלעים.
וכשצריך היה לבכות, אז הוא שמר כל דמעה,
כדי להראות לדורות הבאים.
דמו סוער וגועש, יותר מכל הסערות,
אך ליבו עוד זקוף ואיתן.
הוא הלוחש למילים, הוא ידיד למחברות,
או לפחות מדבר בשפתן.
בפיו סיפורים, חווה את כל הדקות,
עבר לילות ארוכים בלי שינה.
אך למרות עברו, לחייו תמיד מסמיקות, (לחי)
למשמע קול אותה מנגינה.
עכשיו עיניו עייפות, ובפיו אין מילה,
כשבשרו רק הולך ונרקב.
אז לפני שתידום, יש בפי שאלה,
מה מוצא המשורר בשיריו?
אולי תבינו טוב יותר את השיר אם תקראו אותו פעמיים, אחרי שכבר הבנתם את הפואנטה. בכל מקרה, אם אהבתם תגיבו, אם לא מה לשפר? D:
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי .NL
