קלינט איסטווד מודאג מהרגע שאחרי המוות

**Nasty True** · 22-10-2010, 18:45

איסטווד בצילומי "מכאן והלאה".
הגיבור המסויג הוא תמיד דמות מעניינת
.כמעט כל סתיו לאחרונה, כך נדמה, קלינט איסטווד מנחית על קהל צופי הקולנוע הפתעה קטנה: סרט בלתי צפוי, בתקציב צנוע, על נושא שכלל אינו עולה בקנה אחד עם מה שהוא מייצג. ב-2004 זה היה "מיליון דולר בייבי", על מתאגרפת; ב-2008 "גראן טורינו", על שועל קרבות ותיק ובעל דעות קדומות, בגילומו של איסטווד עצמו, שרוקם קשר חברות בלתי צפוי ומרגש עם נער אסיאתי.
סרטו החדש, "מכאן והלאה", שעלה בסוף השבוע בארצות הברית ויעלה בפברואר בישראל, נכנס לתחום העל-טבעי, המקום האחרון שהיה אפשר לצפות למצוא בו את איסטווד. "מכאן והלאה" עוסק בדיוק במה שמרמזת הכותרת המקורית, "Hereafter" (העולם הבא, החיים שלאחר המוות): מה צפוי לנו לאחר המוות.
איסטווד בן 80 והאלמותיות הקולנועית שלו, הן כשחקן והן כבמאי, מובטחת. מעולם לא ניכר בו ולו שמץ של עיסוק בעולם הרוחות. הדמויות שהיו לסימן ההיכר שלו - הארי המזוהם והאיש ללא שם (מטרילוגיית מערבוני הספגטי "בעבור חופן דולרים", "הצלפים" ו"הטוב הרע והמכוער"), ואפילו וולט קובלסקי, בוגר מלחמת וייטנאם מ"גראן טורינו" - כולם מתייצבים מול המוות פנים אל פנים וללא חשש, מבלי שיתייסרו במחשבות על מה שמצפה להם בצד השני.
אבל "מכאן והלאה" שוזר את סיפוריהם של שלושה שעוסקים במוות כל הזמן: עיתונאית צרפתייה (ססיל דה פרנס) שעוברת חוויה של כמעט מוות בצונאמי ב-2004; איש שרואה תמונות מהחיים שלאחר המוות, אך אינו שש להכיר בסגולותיו כמדיום (מאט דיימון); ונער לונדוני (פרנקי מקלארן) שרוצה נואשות ליצור קשר עם אחיו התאום המת. כולם נפגשים, וסיפוריהם מתחברים, ביריד הספרים בלונדון, מכל המקומות. איש אינו נורה, אין שום חילופי מהלומות.
האם איסטווד, הידוע בדמותו חסרת הרחמים וקרת העיניים, התרכך סוף סוף? בראיון טלפוני עמו הוא נשמע רך, אבל לא עד כדי רגשנות. "לכל אחד מאתנו עוברות בראש מחשבות כאלה מפעם לפעם", הוא אומר. "האם יש חיים לאחר המוות? מה קורה שם בדיוק? כל הדתות הגדולות מנסות להתמודד עם השאלות האלה". הוא מוסיף שמה שאהב בתסריט הוא ש"יש בו תחושת רוחניות ללא מגע של דת מסוימת כלשהי".

מתוך "מכאן והלאה". אין חילופי מהלומות
אבל מה שקסם לו בעיקר בסרט היה הדרך שבה מסופר הסיפור. "מצא חן בעיניי האופן שהתסריט לוקח אירועים עכשוויים כמו הצונאמי ופיגוע המחבלים בלונדון ומשתמש בהם בסיפור שמדבר אל הסקרנות הרווחת ביחס לעולם הבא ולשאלת קיומו", הוא אומר. "מצא חן בעיניי האופן שבו שלושת הסיפורים משתלבים. לא ניסיתי דבר כזה עד כה. והגיבור המסויג הוא תמיד דמות מעניינת, הגיבור שלא מעריך את הכישרון שיש לו".
"מכאן והלאה" נכתב בידי פיטר מורגן, הידוע יותר בסרטיו על בית המלוכה הבריטי - "המלכה", "נערת בולין האחרת" - ובמחזהו "פרוסט/ניקסון", שלימים עיבד לתסריט. מעורבתו בפרויקט על החיים שלאחר המוות הוא מבחינות רבות עוד יותר יוצא דופן מאשר מעורבותו של איסטווד, והתסריט שלו, במקרה, עבר אף הוא חוויה של כמעט מוות ותחייה מחודשת.
"איך זה קרה? אין לי מושג, האמת", אומר מורגן בשיחת טלפון ממכוניתו, בעודו תקוע בפקק בווינה, שם הוא מתגורר חלק מהשנה ושם הוא כותב כמעט את כל מה שהוא מוציא תחת ידו. "אני דווקא איש של הארה".
מה שהניב את "מכאן והלאה", הוא מספר, היה הספר "If the Spirit Moves You: Life and Love After Death" מאת ג'סטין פיקרדי, עיתונאית בריטית שהתקשתה להתאושש לאחר אובדן אחותה רות שמתה בטרם עת. בתקווה מעורבת בספקנות היא ביקרה אצל ידעונים, מדיומים ואנשים שטענו שביכולתם להקליט את קולות המתים, ובחנה את חוויית השכול שלה. "זה פשוט תפס אותי", אומר מורגן על הספר. "הספר גרם לי להבין שאנחנו יודעים המון על החיים שלפני הלידה, אבל אנחנו לא יודעים כלום על החיים שלאחר המוות".
כאדם שמרבה באובססיביות לשרבט רעיונות ולשכתבם, הוא החל לכתוב תסריט מבלי שיהיה לו מושג לאן הוא יתפתח. "חלק גדול ממה שאני עושה מציע פתרונות או הסברים, אבל הפעם רציתי לכתוב משהו עם סוף פתוח", הוא אומר. "לא רציתי תשובות. רציתי לשאול שאלות".
הדמות הראשונה שהוא דימיין היתה מרקוס, התאום שאיבד את אחיו, ועד מהרה צצו מאליהן השתיים האחרות, העיתונאית והמדיום. "כתבתי באופן אינסטינקטיבי, במעין הלך רוח של טיוטה", הוא אומר. "הכל היה דליל ושלדי, הדפים היו לבנים מאוד".
הוא הניח את התסריט בצד לזמן מה, אבל לאחר שידיד קרוב מת במפתיע הוא חזר אליו. "זה טילטל אותי", אמר על מות ידידו. "בכנסייה חשבתי כל הזמן: ומה עכשיו? לאן? מה קורה?'".
מתוך רצון לקבל משוב הוא מסר את התסריט הגולמי לסוכן שלו, אך זה שלח אותו למפיקה קתלין קנדי ("המקרה המוזר של בנג'מין בטון", "פארק היורה"). קנדי גילתה בתסריט דמיון ל"החוש השישי" והפנתה אותו לבמאי הסרט, מ' נייט שיאמאלאן. כעבור זמן היא הזדמנה לאתר הצילומים של "אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגלות הבדולח" בעודה מדברת עם שיאמאלאן בטלפון, וסטיבן ספילברג שמע את דבריה. לדברי מורגן, ספילברג אמר, "זה נשמע לי טוב". זה נשמע לו כל כך טוב עד שהוא קרא את התסריט ורשם הערות מעמיקות, ומורגן התייחס אליהן מיד בשכתוב של התסריט.
אבל ספילברג חשב שהשכתוב אינו "עניו" או "טהור" כמו המקור, מספר מורגן. "הוא אמר לי, ‘אני חושב שהרסתי לך את התסריט'. ואז הוא אמר, ‘אתה מסכים שאראה אותו לחבר שלי קלינט?'".
"כעבור חודשיים מורגן נדהם עוד יותר כשנודע לו שאיסטווד, שרכש את זכויות ההסרטה של "מכאן והלאה", כבר החל בצילומי התסריט המקורי. אף שהוא ידוע כמי שכותב ביוזמתו, ללא הזמנה, ונמנע מתהליך הפיתוח המקובל, מורגן ציפה בקוצר רוח לעבודה עם איסטווד. "דימיינתי שננהל כל מיני שיחות על הדמויות, על העלילה", הוא אומר. "אבל זה לא קרה. מה שרואים על המסך זה הדבר שכתבתי בקווים כלליים מאוד בהרי אוסטריה".
איסטווד אומר שזו דרכו הרגילה לעבוד. "אני חסיד נלהב של רושם ראשון", הוא מסביר. "כשמשהו נוגע בך ומעורר בך עניין, אין שום סיבה לקלקל אותו בניסיונות לשפר". הוא אף עמד בפיתוי לשבץ בתפקיד הנשי הראשי את פנלופה קרוז, שכן הדבר חייב לשנות את הדמות מעיתונאית צרפתייה לעיתונאית ספרדייה.
"קלינט עובד באופן אינסטינקטיבי מאוד", אומר מורגן. "והוא אנטי-נוירוזה. זה כמו אנטי-חומר. הוא חסר נוירוזות לחלוטין. אתר הצילומים של ‘מכאן והלאה' היה אחד המקומות השמחים שהייתי בהם אי פעם. זה נובע מביטחון עצמי ומסילוק הפחד".
ביחס לרון הווארד, שביים את גרסת הסרט של "פרוסט\ניקסון", הוא אומר: "רון דומה מאוד. הוא מרגיש לגמרי בבית באתר צילומים, ולדעתי זה נובע מכך שהוא פשוט גדל שם. הוא וקלינט הם כמו ספנים מימי קדם. הם מגיעים לנמל מפעם לפעם, אבל החיים האמיתיים שלהם הם על הספינה. הם יורדי ים".

'עכבר העיר'