הצצה קצרה בפילמוגרפיה של הבמאי גרג ברלנטי מגלה שורה ארוכה של פרקים בסדרות טלוויזיה מוכרות. "אחים ואחיות", "אוורווד" ואפילו "דוסון קריק" – על כולם חתום ברלנטי כחלק מצוות ההפקה והכותבים. ב"חיים כמו שמכירים", הפרויקט השני שלו כבמאי, הוא מנסה לקפוץ למים העמוקים תוך שהוא משאיר רגל אחת על חוף הדרמה־קומדיה רומנטית־משפחתית, שבו ככל הנראה עגן עד עכשיו. בשונה מסדרות, שיכולות להרשות לעצמם למתוח את קווי העלילה על פני שורה ארוכה של פרקים, שלא לומר לאורך כמה וכמה עונות, הסרט מחייב לתמצת את הסיפור לכדי פלוס־מינוס שעתיים. התוצאה במקרה הנוכחי היא מוצר רווי קלישאות, שנון למחצה (בקושי) ובעיקר לא מתאמץ לומר משהו חדש על הנושאים שבהם הוא עוסק.

חיים כמו שמכירים - מועדי ההקרנה

קלישאה ראשונה: נשים בגיל 30 הן כפייתיות, נוירוטיות, שרק משחקות אותה עצמאיות אבל עמוק בפנים רוצות להתחתן ולעשות ילדים.

קתרין הייגל היא הולי ברנסון, קונדיטורית בעלת מעדנייה, שמנהלת חיים מאורגנים ומסודרים. כל הצלחה מקצועית עומדת כנגד שורת הכישלונות הרומנטיים שלה ונוכח הרצון של חברתה הטובה אליסון (כריסטינה הנדריקס) למצוא לה כבר שידוך. באחד הניסיונות מחברת אליה האחרונה את אריק מסר (ג'וש דוהמאל), חבר של בעלה פיטר (הייס מק'ארתור). מסר הוא צדה השני של הקלישאה, ולפיכך מוצג כחסר אחריות, חובב ספורט וסקס מזדמן וגס רוח.

השידוך נכשל כמובן, אך החברים המשותפים מחייבים את השניים להיפגש שוב ושוב בחגיגות לכבוד סופי, בתם הקטנה של אליסון ופיטר. רגע אחרי שזו חוגגת שנה, נהרגים הוריה בתאונת דרכים ומורישים באופן "מפתיע" את הטיפול בתינוקת לשני החברים. כך, מוצאים עצמם האויבים המושבעים לכודים באותו בית, ומופקדים ללא הכנה או מיומנות על ילדה שעוד לא יודעת ללכת.



'עכבר העיר'