חח שיגעתי אתכם..

[חתול אמיץ]

אבל קרתה לי חוויה לא נעימה, ששימשה מעין טריגר, והרגשתי כאילו אני חוזר 10 שנים אחורה לימי בית הספר.
כזכור אני לומד באוניברסיטה הפתוחה, ומאוד סובל באחד הקורסים (יושב בצד לא מתקשר עם אף אחד, אף אחד לא מתקשר איתי, כמו זומבי, אנשים כאילו מפחדים בכלל לדבר איתי)
איכשהו יצא שהיום ישבתי ליד המתג של המזגן, ושיגעו אותי "לפתוח מזגן לסגור מזגן לפתוח.." והרגשתי באיזשהו שלב כאילו אנשים צוחקים עליי, וגם הם לא ביקשו ממני ישירות לפתוח את המזגן כאילו הם מפחדים לבקש ממני (כאילו אני איזה חייזר) הם כאילו אומרים בקול רם "חם, אולי שמישהו יפתח מזגן, תגידו לו שיפתח ת'מזגן".
הרגשתי ממש מושפל, ובאיזשהו שלב התחילו צחוקים בכיתה והרגשתי כל-כך לא שייך שפשוט לקחתי את התיק ויצאתי.

מה לא בסדר אצלי? אני הלכתי לטיפולים פרטניים וקבוצתיים..
ובשנה האחרונה דווקא יש קורסים הסתדרתי והשתתפתי ואנשים דיברו איתי.. אבל איכשהו בקורס הזה אני כאילו לוקח 5 צעדים אחורה, רק בגלל כמה סטודנטים כריזמתיים שגורמים לי להרגיש כמו שהרגשתי בבית ספר..
יצאתי משם כל-כך עצבני ומותש נפשית.
לא יודע מה לעשות.

[Old Lady]

אמרתי לך פעם ובחרת לא להתייחס,אבל אני טוען שזו לא חרדה אלא רגשי נחיתות,אם הרגשת פגוע בגלל שהם לא פנו אליך אני חושב שבכלל לא היית צריך להדליק\לכבות את המזגן עד שיפנו אליך.
ואז כשהיו פונים אליך היית מדליק\מכבה.
בסה"כ כולם בני אדם,אני לפעמים עם חברה שלי לא מראה כל כך רגישות אז אני תמיד אומר לה משפט אחד :" מה שאני מראה זה לא אומר שזה מה שאני מרגיש"
מה אני בא להגיד לך?זה שיש לך חרדות ופחדים (גם בזה אני מטיל ספק)זה בסדר אבל תשתדל שלא להראות את זה כי ברגע שכביכול תשדר ביטחון היחס של האנשים כלפיך ישתנה,לאט לאט תקבל את הביטחון שמה ויהיה בסדר.

אני תמיד אומר שההגנה הכי טובה זו התקפה,מה זאת אומרת?אם המורה\מרצה שואל שאלה ומישהו עונה (אני יודע שזה כביכול ילדותי ולא הולם סטודנט באוניברסיטה אבל אני תמיד דוגל במשפט :" המטרה מקדשת את האמצעים" אל תתבייש להפסיק אותו באמצע ולענות במקומו,כך התפיסה של האנשים לגבי תשתנו ויגידו וואלה הוא לא מה שחשבנו הוא לא השקט הזה שיושב בסוף הכיתה ולא פוצה את פיו.
(זו רק דוגמה מאלף שאתה יכול לשדר ביטחון)
עוד דוגמה היא לגבי המזגן,היית יכול לקום ולהגיד להם:" יאללה אל תשגעו אותי מי שרוצה שידליק ויכבה מה אני נראה לכם.."?
בקיצור אני מקווה שהבנת את כוונתי.
שיהיה בהצלחה.

[חתול אמיץ]

הבנתי מה אתה אומר וזה נשמע נכון מאוד, שכך צריך להתנהג.
"יאללה מי שרוצה שיכבה/ידליק את המזגן אל תשגעו אותי" - חח אחלה משפט.
אבל אחי, זה לא כזה פשוט. אנחנו כבר באמצע הסמסטר וקשה לי פתאום "לשנות את עורי". אנשים כבר הדביקו לי איזשהו סטיגמה של סנוב זומבי שלא משתתף (ואני שונא את הסטיגמה הזאת). כשדינמיקה של כיתה כבר מתגבשת, ואנשים כבר קבוע יושבים אחד ליד השני, ואנשים מרגישים נוח, קשה להשתלב. החמצתי את הרכבת (שלא לדבר על המנחה שמתעלם ממני).
מה שכן, אין מצב שזה יקרה שוב, שאני ארגיש כאילו חזרתי לתיכון.
יש לך טיפים מה אני צריך לעשות קורס הבא, כדי להרגיש בטוח בעצמי? לשבת בשורה הראשונה, להשתתף, איך לבוא עם ביטחון? ואל תשכח שמה שלך נראה פשוט, לי הכי לא.. אני מאוד חסר ביטחון. וכל יום נלחם בחוסר ביטחון הזה.

[BBEE10]

אין דבר כזה "החמצתי את הרכבת", תזכור שהפחד משינוי הוא גם אחד התסמינים של הח"ח ואל תיתן למחשבות המעוותות האלה להוביל אותך, תנסה לתקן את המחשבות האלה.
גם המחשבה שסמסטר הבא כבר תמצא איזה פטנט גם זה נובע מסוג של התחמקות של התת מודע.
אתה יכול כבר עכשיו לשפר ואין צורך להמתין, אם אתה פוחד משינוי תנסה לעשות את זה הכי בהדרגה, בהתחלה אפילו רק תחייך לאנשים, תהנהן בראש, תיצמד יותר מבחינת המיקום בכיתה, תשתתף בשיחות בהפסקות גם אם ההשתתפות שלך תהיה רק פסיבית. תדבר בכן ולא וכך הלאה. כל הזמן תהיה במצב שאתה עושה משהו שטיפה קשה לך, לאט לאט תמצא את עצמך יותר ויותר נפתח. תזכור שזו ההזדמנות שלך לעזור לעצמך, אל תחכה לתקופה שאחרי הלימודים שאולי יהיה יותר נוח לך אבל תישאר באותו מקום כי כבר לא יהיה לך אם מי לתרגל.

[לוחם]

היי חתול אמיץ, הנה דעתי:
קודם כל, אני מבין את הקשיים שלך. ולא, אתה לא צועד 5 צעדים אחורה, למרות שזה נראה ככה.
בתמונה הגדולה, נשמע שאתה במגמה של השתפרות, וזה מאוד טוב. אני גם מרגיש שאתה רוצה בשינוי הזה, ולכן אני מאמין שתזכה בו.
מה שקורה הוא, שיש סיטואציות שיכולות להוליד כאלו מצבים לא נעימים שיש להתמודד איתם, או אתגרים אם תרצה. אם במשך תקופה מסויימת לא קרתה לך סיטואציה כזאת, ופתאום הגיע אחת כזאת, יכול להיווצר אצלך הרושם שפתאום חזרת אחורה כמה צעדים ואתה שוב חסר אונים וכו'... אל תיפול לבור הזה. התהליך של צבירת ניסיון, ביטחון, והתמודדות עם החרדה ועם סיטואציות יום-יומיות כאלה הוא תהליך מאוד עמוק ומאוד ארוך, שקורה בהדרגה. אתה רואה את הרגעים החלשים שלך. אני רואה את הרגעים החזקים שלך - רק העובדה שהשנה אתה לומד באוניברסיטה הפתוחה מראה שאתה מתקדם, וחשוב שתפנים זאת ותהיה גאה בעצמך. מצד שני, תזכור שהדרך מלאה בקשיים ומבחנים שונים כמו מה שתיארת. לאט לאט אתה תלמד להתמודד יותר טוב עם כאלה סיטואציות, לפעמים יהיה לך יותר קשה, לפעמים יותר קל. ואתה גם תשתפר - תאמין לי, הביטחון שלך יעלה, המודעות וקריאת הסיטואציה תשתפר, ותדע איך להגיב, כל מקרה לגופו. יהיו לך עוד ניצחונות מספקים, ו"הפסדים" מבישים. החוכמה היא לא להתבאס שזה קורה, אלא להפך. ללמוד מטעויות ולחשוב להבא, מה קרה, מה עשית שלא היית צריך לעשות, ומה היית צריך לעשות ולא היה לך אומץ.

אם אתה מפנים את מה שכתבתי, אני בטוח שאתה כבר מרגיש יותר טוב. זה פשוט ככה, אין קיצורי דרך לצערי. אבל יש בך רוח לחימה אם תרצה בכך או לא, ולכן אני יודע שיהיה בסדר. הדברים יקרו בקצב שלך. אני רק אדגיש שאני כמובן לא מדבר על שאננות, אני דווקא מעודד רוח לחימה, אבל אני פשוט מרגיע אותך, כי אתה מדבר על דברים שקרו גם לי. אז שיהיה בהצלחה.
דרור

[vtback]

אולי הבעייה הפעם היא בקורס הזה ובאנשים שבו ולאו דווקא בך.
אם בשאר הקורסים הכל בסדר אז יכול להיות שפשוט אין לך כימיה עם האנשים בקורס הזה.
אם עד לא מזמן סבלת מחרדה חברתית ועכשיו באחד מתוך כל כמה קורסים אתה מתייבש אז המצב לא נראה כזה רע.
אף אחד לא מסתדר עם כולם.

[-Ben-]

לפי מה שאני מבין פשוט אין לך בטחון עצמי. פעם הבאה שתחשוב שמישהו עושה ממך בדיחה שם, תרד עליו בחזרה. לדוגמא שמישהו מבקש ממך הרבה להדליק את המזגן כמו שאמרת. אז פשוט אחרי כמה פעמים שהוא מבקש, אל תחשוב לרגע מה אתה עושה ופשוט תגיד לו: תדליק אתה את המזגן אני לא המשרתת שלך. גם זה יגרום לו להפסיק לצחוק עלייך, כי הוא יבין שאתה לא הפראייר שלו. וגם זה יבנה לך בטחון עצמי ויעזור לך בדברים אחרים.

[Old Lady]

הבנתי מה אתה אומר וזה נשמע נכון מאוד, שכך צריך להתנהג.
"יאללה מי שרוצה שיכבה/ידליק את המזגן אל תשגעו אותי" - חח אחלה משפט.
אבל אחי, זה לא כזה פשוט. אנחנו כבר באמצע הסמסטר וקשה לי פתאום "לשנות את עורי". אנשים כבר הדביקו לי איזשהו סטיגמה של סנוב זומבי שלא משתתף (ואני שונא את הסטיגמה הזאת). כשדינמיקה של כיתה כבר מתגבשת, ואנשים כבר קבוע יושבים אחד ליד השני, ואנשים מרגישים נוח, קשה להשתלב. החמצתי את הרכבת (שלא לדבר על המנחה שמתעלם ממני).
מה שכן, אין מצב שזה יקרה שוב, שאני ארגיש כאילו חזרתי לתיכון.
יש לך טיפים מה אני צריך לעשות קורס הבא, כדי להרגיש בטוח בעצמי? לשבת בשורה הראשונה, להשתתף, איך לבוא עם ביטחון? ואל תשכח שמה שלך נראה פשוט, לי הכי לא.. אני מאוד חסר ביטחון. וכל יום נלחם בחוסר ביטחון הזה.

כמו שBBEE10 אמר חברנו היקר אין דבר כזה החמצת את הרכבת.
אתה יודע מה,נניח והחמצת את הרכבת אז תבוא בגישה של :" אין מה להפסיד אלא רק להרוויח" (תחשוב על זה,תראה שאני צודק)
תראה אני לא יודע לתת לך עצות פרטניות כי אני לא יודע איך אתה מתנהג כשאתה עם אנשים בכלל ובכיתה והסטודנטים בפרט,מה שכן תעשה את ההפך הגמור ממה שאתה עושה (שקט וכו') וככה כביכול תפתח את הניסיון ותנסה לצבור ביטחון בזמן הזה שלקורס הבא שלך תהיה כבר יותר "בשל" מבחינה בטחונית.
כמו שאמרתי קודם(לגבי הקורס הזה) תשתתף בשיעורים,תפסיק אנשים באמצע הדיבור שלהם(למרות שזה לא יפה אבל זו הצהרת כוונות מוחלטת) תגיד את דעתך (תשתדל שהיא תהיה טענה חכמה ולא טיפשית שתקנה את שאר התלמידים) זה בשיעור עצמו.
אם אתה אומר שאתה "מנודה" תוכיח את ההפך,אחי אם יש איזשהו דיון בשיעור ויש הפסקה,תלך לאיזה חברה\חברה תדבר איתם על השיעור ,למשל על השאלה שנשאלה והיה ויכוח,תציג את דעתך,ככה לאט לאט יראו שאתה לא מה שהם חשבו,ככה לאט לאט התפיסה שלהם לגביך תשתנה.
תהיה ענייני,תהיה יוזם בעל רעיונות.אני יודע שזה קשה מה לעשות,אבל כל דבר שהוא קשה בחיים ואנחנו מצליחים לעשות אותו הביטחון שלנו עולה ואנחנו מרגישים שאנחנו יותר שווים מבחינה ערכית.
אני לא חושב שזה כזאת בעיה גדולה לבוא לאיזה תלמיד בהפסקה מהשיעור ולהגיד לו :" שמע אני חושב שאתה טעית לגבי X ואני חושב ש Y צודק" ככה יתפתח הדיון ולאט לאט אתם תדברו על החיים שלכם וכשאתה תרגיש שזה יקרה זה פשוט יהיה כיף,זרימה בשיחה. זה סה"כ עמית ללימודים אחי ,אף אחד לא אמר לך לגשת להתחיל עם בחורה(אני מאמין שזה גם יגיע עם הניסיון והביטחון שלך).

בקורסים הבאים מהשיעורים הראשונים תראה הצהרת כוונות,מה זה אומר?תשב בהתחלה,תהיה פעיל בשיעורים,תשתתף, תביא את דעתך,כשיש עבודה בקבוצות תשתדל להנהיג,כביכול "לכפות" את דעתך על דעת אחרים( זה חייב להיות טיעון צודק ומשכנע)
אני מאמין שלאט לאט התפיסה של אנשים תשתנה לגביך,כן אני יודע שזה קשה אבל פשוט תהיה במחשבה של :" מה יש לי להפסיד"
תספור בלב :"1,2,3 "על החיים ועל המוות" ופשוט תגיד את מה שאתה חשוב,בהתחלה אתה תרגיש חסר ביטחון כי זה חדש לך להציג את דעתך ולדבר(טבעי אצל כל אחד שלא שולט במשהו) ואז כשאתה תמשיך את זה וזה כבר יהיה על דרך קבע לאט לאט המחשבה שלך תשתנה ותגיד לעצמך:" וואלה למה חיכיתי עד עכשיו..."
בסופו של דבר זה החיים שלך וזה לא שלנו,אתה רוצה להוכיח לעצמך ולאחרים שאתה בעל ביטחון,זה אמצעי שילווה אותך לכל החיים ולא מאוחר אף פעם לבצע שינוי בחייך גם אם הוא משמעותי.
שיהיה בהצלחה,כל דבר שאתה צריך אני מוכן לעזור.