וא.... התחלתי, ממחר 10 סטים כל יום.
אמרתי לעצמי שנמאס לקרוא ולא ליישם... בדרך חזרה מבית ספר שתי HB 8-9 בנות הלכו ואני אזרתי אומץ ניגשתי ופתחתי...(2 חברים שהלכו איתי "נעלמו" להם והלכו מהר יותר אין לי מושג למה פתאום ראיתי אותם רחוק, אחר כך שאלתי וזה היה בשביל "לא להפריע", תירוצים להתחמק? דווקא תכננתי לפתוח את זה בשיחה קבוצתית בשביל שיהיה קל יותר לפתוח, ואז גיליתי שהם טסים כאילו אין מחר, אבל למי אכפת, אני עשיתי את שלי) פאק ההליכה הייתה איזה 10-15 מטר בשביל להשיג אותן הרגשתי איך לאט לאט אני מתקשה יותר ויותר ללכת הראש התחיל לחשוב על 4324343 תסריטים ב-5-7 שניות האלה שהלכתי, הנשימה האיצה להילוך עשירי אבל לא נסוגתי פתחתי בצורה הכי גרועעעעעע שיכולתי לתאר, עם כל הכמות הפעמים שקראתי FTC, פתיחה דרך הכתף לדבר לאט רגוע ולדבר לכל האנשים ולא רק למטרה לעזאזל והכמה פעמים ששיננתי את הפתיח עם זה כלללללל הגוף שלי התמלא באדרנלין הייתה לי הרגשה שאני יכולה לדפוק 10 סלטות באוויר באותו הרגע ופשוט לא יכולתי להוציא מילהההההההה, קיצר שיחה רנדומלית דקה שתיים אני יודע בדיוק כל טעות שביצעתי אבל ההרגשה הזאת פשוט נועלת לך את כל הגוף פעם ראשונה שאני מרגיש ככה. ידעתי בידיוק מה אני לא עושה נכון אבל פשוט לא יכולתי לעשות כלום, ההרגשה הזאת פשוט נעלה לי את הגוף. אבל FUCK IT, עדיף לפתוח מאשר לעבור ולדעת שלא היו לך ביצים לפתוח.
לא חובה תגובות.



ציטוט ההודעה

