כבר כמה ימים יש לי נאחס בכל מיני דברים אז השאלה היא אם אתם מאמינים שכמו שאומרים אחרי כל ירידה יש עלייה?
שאלה|ימים קשים עוברים על כוחותינו..
כבר כמה ימים יש לי נאחס בכל מיני דברים אז השאלה היא אם אתם מאמינים שכמו שאומרים אחרי כל ירידה יש עלייה?
|
|
אני מאמין בזה שלכל אחד יש ירידות ועליות.
אם זה בא ברצף, בסדר מסויים או W\E איך, אני לא מאמין.
אבל, אם היו לך ירידות והפקת מהם את הלקחים, מן הסתם יהיו לך עליות לאחר מכן.
אל תדאג, לכל אחד יש תקופות כאלה.
לשעבר 'Like
"החיים הם כמו מראה - תחייך אליהם והם יחייכו בחזרה"
אחרי ירידה, יש עליה. מנסיון.
בלוג עיצוב גרפי עיצוב אתרים בניית פורומים פרום קידום אתרים
Maccabi Tel Aviv - You'll Never Walk Alone
"אולם צר לי לומר, כי עבור רבים בקהילה הבינלאומית - הוכחות אינן נצרכות. ישראל אשמה - עד שמוכחת אשמתה."
ראש הממשלה בנימין נתניהו - { מתוך נאום בעקבות ההשתלטות על המשט לעזה (ה-2 ביוני, 2010)
באסה
אתה האחראי היחידי על "התקופות" האלה .
כמו שכל דבר שעולה חייב לרדת..... כל דבר שיורד חייב לעלות.
וזה נכון בכל תחום
תכירו את שמוליק, אבא קנה לי
הוא אוהב במבה, ביסלי ואת עודד מנשה
נכתב במקור על ידי אושרי
''אחרי השפל תבוא הגאות''
קרדיט לRoyalCrimson על הסוס שלמעלה =]
ספוילר:
השאלה אם אכן תבוא העליה אינה רלוונטית. השאלה היא אם אתה תסכים להאמין שהיא תבוא. כלומר שאם תאמין היא בודאי תבוא, תאמין בעצמך ותצליח.
משפט הכי נפוץ, תמיד אני שומעת מכול מיני אנשים "תחשוב טוב יהיה טוב", "תאמין בהצלחה ותצליח" וכול מיני וריאציות אחרות. האמת, שהאמת היא קצת אחרת. זה לא שאם תאמין טוב יהיה טוב, פשוט אדם שהוא יותר אופטימיסט לחיים הוא לא נכנע בקלות ומה שלא יקרה, הוא תמיד יבוא בגישה "לא נורא, אנסה עוד פעם זה לא סוף העולם" כזאת גישה פשוט נותנת עוד הזדמנות ועוד הזדמנות. אם אדם הוא יותר פסימיסט לחיים הוא יכנע מהר וכול צעד הבא יראה לו כלא רלוונטי "למה לי לעשות את זה? אני במלא לא אצליח" לכן יש לו פחות הזדמנויות. אז בכללי אם תחשוב טוב זה לא שיהיה טוב, זה פשוט יפתח לך עוד הזדמנויות לעשות את הטוב בשבילך.
השאלה אם אכן תבוא העליה אינה רלוונטית. השאלה היא אם אתה תסכים להאמין שהיא תבוא. כלומר שאם תאמין היא בודאי תבוא, תאמין בעצמך ותצליח.
פותח האשכול, ככה זה החיים פעם פס שחור פעם לבן. העיקר שלא תכנע לנסיבות, אם תחכה לעליה זה לא יפתור את הבעיה. תחשוב לרגע, למה אתה מרגיש רע היום ולמה הרגשת רע אתמול? אולי יש סיבה מיוחדת. אם תדע מה הסיבה יהיה לך הרבה יותר קל לשנות את המצב ולהביא "לעליה". אני תמיד באה בגישה אם אתה רוצה משהו, קודם כול תבין למה אתה רוצה אותו ולמה עדין אין לך אותו ורק אז תתחיל לפעול.
תבין למה יש לך פתאום ירידה בחיים ואז תראה איך אתה יכול לשנות את המצב.
שיהיה לך בהצלחה
נערך לאחרונה על ידי Enigma; 27-12-2010 בשעה 12:20.
כן.
לכל אחד יש עליות ולכל אחד יש ירידות.
ל- Enigma , מדברייך אני לומד שההבדל בין האופטימיסט לפסימיסט אינו רק בגישה חיובית או שלילית לכל דבר בחיים, אלא גם בראייה רחבה או בראייה מצומצמת, הוי אומר שכאשר יפגש האופטימיסט במקרה מבאס מה שלא יכנע זה משום שראייתו לחיים אינה מצומצמת לרגע זה בפרט ואינו רואה בו חזות כל הצלחת חייו, ובזה שונה ממנו הפסימיסט, וממילא שהאופטימיסט תמיד יתן לעצמו עוד הזדמנויות להצלחה מה שאין כן הפסימיסט.
אך לדעתי אין זה קשור לאופטימיות ופסימיות, אלא לראייה נכונה של החיים ביחס למטרות האמיתיות שלנו, כלומר, מי שמודד את ההצלחה והכישלון במדד של רגע הרי שכל פשלה או באסה בחיים מהוה אצלו כישלון, אבל החכם שעיניו בראשו תמיד יראה היכן הוא עומד ביחס למטרות הגדולות של החיים, אהבה, משפחה וכו', כל אחד מה שמענין אותו, נמצא הכלל, "החיים הם גדולים, אל תצמצם אותם לאיזה באסה ספציפית מסוימת שארעה לך באיזה יום חשוך".
על כל פנים תודה לך Enigma על שהארת קצת את הנושא, (סתם נחמד לגלות שיש כאן גם אנשים חושבים...), ביי ביי,
זה בהחלט נכון, אבל תחשוב לרגע ממה בנויה הראייה שלך לחיים? למה אתה חושב שככה זה נכון וככה זה לא? בעצם אם תחשוב לרגע תגיע שכלל הראייה שלך לגבי החיים שלך בפרט, וחיים שסובבים אותך בכלל בנויה ממגוון גישות שמושפעות בהרבה מהאופי ומהרגשות הפנימיות שלך. אופטימיות ופסימיות זה סוג של גישות שלפעמים אתה זוקק להן (לאופטימיות הכוונה), אבל אם מדברים כבר בכנות האידיאל (שכמעט ובלתי אפשרי להגיע אליו אם בכלל) הוא שלא תהיה לא אופטימי, לא פסימי וגם לא הממוצע שבינהם (חצי אופטימי וחצי פסימי). הכוונה שלי שבכלל לא תהיה תלוי בגישות שהן אופטימיות ופסימיות.ל- Enigma , מדברייך אני לומד שההבדל בין האופטימיסט לפסימיסט אינו רק בגישה חיובית או שלילית לכל דבר בחיים, אלא גם בראייה רחבה או בראייה מצומצמת, הוי אומר שכאשר יפגש האופטימיסט במקרה מבאס מה שלא יכנע זה משום שראייתו לחיים אינה מצומצמת לרגע זה בפרט ואינו רואה בו חזות כל הצלחת חייו, ובזה שונה ממנו הפסימיסט, וממילא שהאופטימיסט תמיד יתן לעצמו עוד הזדמנויות להצלחה מה שאין כן הפסימיסט.
אך לדעתי אין זה קשור לאופטימיות ופסימיות, אלא לראייה נכונה של החיים ביחס למטרות האמיתיות שלנו, כלומר, מי שמודד את ההצלחה והכישלון במדד של רגע הרי שכל פשלה או באסה בחיים מהוה אצלו כישלון, אבל החכם שעיניו בראשו תמיד יראה היכן הוא עומד ביחס למטרות הגדולות של החיים, אהבה, משפחה וכו', כל אחד מה שמענין אותו, נמצא הכלל, "החיים הם גדולים, אל תצמצם אותם לאיזה באסה ספציפית מסוימת שארעה לך באיזה יום חשוך".
על כל פנים תודה לך Enigma על שהארת קצת את הנושא, (סתם נחמד לגלות שיש כאן גם אנשים חושבים...), ביי ביי,
אם תתן לעצמך לרדת ... לעלות היה מאוד קשה !
1. גם אם נסכים עם מה שכתבת, עדיין לא ברור מה ההכרח לומר כי ראיית עולם זו נובעת או מושפעת מאופטימיות ופסיביות.זה בהחלט נכון, אבל תחשוב לרגע ממה בנויה הראייה שלך לחיים? למה אתה חושב שככה זה נכון וככה זה לא? בעצם אם תחשוב לרגע תגיע שכלל הראייה שלך לגבי החיים שלך בפרט, וחיים שסובבים אותך בכלל בנויה ממגוון גישות שמושפעות בהרבה מהאופי ומהרגשות הפנימיות שלך. אופטימיות ופסימיות זה סוג של גישות שלפעמים אתה זוקק להן (לאופטימיות הכוונה), אבל אם מדברים כבר בכנות האידיאל (שכמעט ובלתי אפשרי להגיע אליו אם בכלל) הוא שלא תהיה לא אופטימי, לא פסימי וגם לא הממוצע שבינהם (חצי אופטימי וחצי פסימי). הכוונה שלי שבכלל לא תהיה תלוי בגישות שהן אופטימיות ופסימיות.
2. אין ספק שהשקפת עולמו של האדם מורכבת מכחם של רגשות והרגשות הנמצאות בעמקי נפשו. לעומת זאת לא מן הנמנע כי ישנה איזו אמת אבסולוטית אשר אין ולא שייך שיהיו עליה עוררין.
לכאורה האדם המורכב מרגשות לא יוכל להגיע לאמת האבסולוטית בכלי המחשבה שבידו. אבל על אף שליבו ונפשו של האדם אינם יכולים לפעול מבלי ההשתמשות ברגשותיו, שכלו –-לכאורה- יכול הוא לפעול בלעדיהם.
אולם לאמיתו של דבר השכל אינו אלא כלי בו משתמשת התבונה האנושית; התבונה עצמה מתהוה ומתגבשת בנפש האדם. ע"י השכל יכולה הנפש להגדיר ולהביע לעצמה, ועל ידי כך לסנן את התבונה מן הטעות.
תצורתה של התבונה אפוא, אינה נקבעת אלא בנפש האדם -משכן הרגש.
אם כן, כאשר אמרנו כי יתכן וישנה אמת אבסולוטית כל שהיא, לא יוכל האדם להגיע אליה אם נסבור כי רגשות האדם מעכבות ומונעות ממנו להגיע לידי תבונה אמיתית ואובייקטיבית.
אבל לדעתי (ודעה זו יש לה מקור בכתבי קאנט), אין המושג קיים אלא בהיותו מושג, והדבר אשר לא יהיה מושג לאדם הרי אינו קיים בעולמו של האדם, לפיכך אין חסרון אמיתות לתבונה המושפעת מן הרגש; אדרבה, אין אמת לאדם מלבד הרגש.
כאן עומדת אפוא השאלה היכן עומד הוא האדם וממה מורכב עולמו על פי התבונה המתעצבת בנפשו, שגם היא על פי רגשותיו והרגשותיו. כפי גדלות נפשו של האדם וגודל, עומק, ורוחב השגתו וראייתו את המציאות - בהרגשתו, כך היא גם מידת תבונתו ומשמעותה.
האמת האבסולוטית היא, אם כן, כי האמת הסובייקטיבית של האדם היא היא האמת האובייקטיבית שאנו צריכים לבונן עליו.
הרשאות פרסום
ציטוט ההודעה
