חלום ופתרון יש לו
התחלתי לכתוב ספר במשך חודש אולי פחות
לפני חצי שנה אבל הפסקתי
מה אתם אומרים עליו ?
"חלום ופתרון יש לו "
ליאור בחור שחום וצנום בשנות ה-20 לחייו עמד מול המראה ובחן את עצמו, הוא עמד לצאת עם חברים שלו מהתיכון, מזמן כבר לא ייצא איתם, לשמור על קשר שאתה בצבא זה קצת קשה. הפלאפון צלצל, שוב, נמאס לו שהחרא הקטן מצלצל בדיוק שהוא מתארגן לפני יציאה, והכי מעצבן זה שירון מתקשר עם שאלת ה"נו אתה מתארגן, אתה זוכר שעוד 10 דק' אני אצלך בבית?".. "ירון אתה רציני?, אתה כל 5 דק' מנדנד איך אני לא יזכור, לא השתנת הא?"..
הוא חוזר אל המראה ובשנייה שהפרצוף מגיח למסגרת הראי הוא מחייך את החיוך הכי גדול שיש לו, מבעד למראה הוא רואה בחורה יפה, נחשקת, ברונטית משגעת, האשה שהוא אוהב, בת זוגתו בארבע שנים האחרונות, לא יכול להסיר את החיוך, הוא מסתובב אליה והיא קופצת עליו
"התגעגעתי בייב!"
"יואוו" פולט ליאור תוך כדי חיבוק דוב, "21 יום זה לא פשוט בכ-לל"
מיד הם ממהרים להרעיף אחד על השני מנהגי אהבה,
ליאור מאז ומעולם היה מתבגר בודד שלא נהג לקפץ בקשרים בין בנות זוג, וירדן הייתה החברה הראשונה שלו.
ליאור הרגע סיים את המסלול ועלה לפלוגות הוותיקות, ההרגשה הייתה שונה ומוזרה, ולצאת אחרי 21 יום זה לשכוח איך חוצים הכביש כמו שצריך או להיות מבולבלים איזה פעולה עושים קודם לפני שהוא נכנס לרכב, השמים היו מעוננים וכוכבים כמעט שלא נראו ביישוב שוהם, כמו בכל פעם שרצו לצאת יציאה "רצינית" היו עושים את זה ליאור וחבריו בת"א, ת"א היה מקום שמפוצץ אנשים, מקום שאי אפשר לזהות אותך או שלא אכפת לך לצעוק בקולי קולות ולהתנהג מוזר.
ירדן אהבה את החופשיות של ליאור, אהבה שהוא היה סוחף אותה לעולמות משונים.
תמיד היו בליאור מנהגים מוזרים ודעות משונות
ליאור גדל לאבא ואמא מבוססים כלכלית היטב, לא היה חסר לו דבר והיה לו הרבה מוטיבציה להתגייס ליח' קרבית. הוא התאמן במשך שנים ואהב כל מה שקשור לספורט, ולאוכל, כן שזה היה מגיע לאוכל הוא היה יכול לחנזר כמוית שלמות לתוך הקיבה מבלי שישמין
החברים של ליאור התאפיינו בז'אנר "המסוממים" "הפריקים" וירדן תמיד הרגישה לא בנוח אחרי שעת הסתובבות איתם מאחר ויש להם המון בדיחות אישיות.
העדיפות הגבוהה שלהם הייתה מסיבת ריקודים, אבל אחרי תקופה שלא היו בייחד ורצו להשלים פערים החליטו לשבת בתוך פאב מקומי ולצפות במשחק מונדיאל מסער שרץ על הטלוויזיה מעל הראש של הברמן
אחרי היציאה ירדן וליאור נכנסו לתוך המיטה החמה,
'אין כמו לישון איתה אחרי 21 יום'
..
היא נגעה בו בשקט, בתמימות, הפרצוף היה תמים עם עניים גדולות היא הסתובבה לפתע והוא ראה אותה בגוון לבן יפה וזוהר, הוא לא האמין למראה עיניו, פרחים נפלו עלייהם והוא הרגיש את הקטיפה הנעימה והרכה על הלחי, הוא חייך והביא לה פרח אחד היא קמה ..
ריח של דשא חדש התנוסס באוויר הוא לבוש בגדי מלחמה קסדה על ראשו והוא מזיע הוא מושיט את היד שלו לצד שמאל ושולף עם יד מין חרב
לפתע הוא שומע תופים עזים של סימני פחד בתוך הלב הוא ממהר ומזיע רץ ומתנשף לאורך השדה, לפתע הוא רואה פטריית עשן מעליו
"את כל זה אתה בנית? איך? הרי אין לך ידיים! "
אכן לא היו לו ידיים הוא ראה את החרב נעוצה באדמה משקל המגנים שעליו הפילו אותו אל כר הדשא הוא הרים את הראש וראה יד ענקית מונפת מרחוק הוא לא הבין היה מפוחד ועצוב
"מאמי, את רחוקה ממני.." הוא שמע נביחה עזה מאחוריו הסתובב במהירות והספיק לראות פה של חיה פעורה לפני שהרגיש רטיבות בפניו ..
"מאמי אתה מזיע!"
"לא, הכלב.. "
"על מה אתה מדבר?"
"זה לא הפעם הראשונה שזה קורה! נמאס לי כבר כל פעם אותו סיפור!"
"נו על מה אתה מדבר?"
"אני מדבר על החלומות המזדיינים שלי על זה אני מדבר."
"אני לא מבינה"
"כל שלושה ימים אני חייב לחלום על משהוא מפחיד, מדאיג, משהו מסעיר" ..
"את יודעת מה גם אם זה לא מסעיר גם וזה סתם ילדה שרצתה לקנות ממני כרטיס ושעתיים הסברתי לה שאני לא סדרן אני עפיפון צבעוני, זה עדיין משגע אותי, חלומות. "
"אבל כל אחד חולם מה זאת אומרת"
"אבל אני שונא את עצמי בחלומות, אני שונא את איך שאני מתנהג, אני רוצה לדעת מה זה אומר עליי.. מה המשמעות של החלום כאילו מה.. "
"אז תעשה עם זה משהוא"
"אני אלך לקב''ן והוא יוציא אותי מהצבא.."
"אני רצינית"
אם היו לליאור בעיות כלשהן זאת הייתה הגדולה מהן, זה הציק לו, חלומות, הוא שנא אותן וכנראה הן שנאו אותו אין מצב שהוא היה חולם על סקס על כדורגל על לחימה בלבנות שכוחותינו מובילים, אין מצב שהיה מתעורר מאיזה חלום עם חיוך על הפנים , לאחרונה הוא התעלם מהחלומות שלו
אבל זה כבר היה מבחינתו בלתי נסבל, הוא רצה להחליט מה יהיה לו בחלום, הוא רצה לישון בשקט.
הסופ''ש כבר נגמר, מהר מידי הנה הוא כבר בשבת בצהריים הרגע חזר מהים הסתכל בשעון ויידע
'נו הנה השעה 17:20 אוטוטו יוצאת שבת ואז יוצאים הולכים לישון והופס - שיחת מחלקה יום א'..
זאת הייתה ראייה של כל לוחם, לא משנה כמה יהיה אופטימי הזמן בחופשות נראה עף באוויר ..
אין דבר כזה להגיד 'אך איזה כיף השעה רק 17:20 יש עוד איזה 15 שעות הגעה לבסיס.. כאילו יש זמן, אני יכול להספיק הרבה דברים..
ובבסיס זה הכי מצחיק .. "יוני קבל, איזה יום היום אתה יודע?"
"כה, היום יום שלישי"
"אתה יודע מה זה אומר?"
"נו בטח!" וחיוך אוזן לאוזן מרוח לו על הפרצוף, אחד שמבין עניין..
"היום זה לפני יום רביעי שזה היום לפני היציאה הביתה.. יום חשוב.."
"נו מתחיל כבר לארגן את התיק לפני היציאה הביתה?"
"לההה אתה נסחף אחי.."
הם ישבו ב"מועדון" קרוואן מעופש חרקים ומיני ירקות שחיילים ירקו על הרצפה...
ריח של זיעה בקע מהספות והטלוויזיה עבדה צולע
אבל מה זה עדיין מועדון ומקום של "כבוד" יש קומקום? יש טלוויזיה? יש מזגן? נו אז זה מקום של סופר ת"ש
שאתה לא יושן, וגם אם אתה יושן אז זה יותר מידי ובא לך לשעשע את עצמך, מועדון תופס מקום נכבד בקרב הלוחמים במוצב, מקום של "עקיצות" מעבודות סרס''פ של צעקות של בלאגן..
שלט של "קצינים ונגדים אין כניסה" התנוסס על גג המועדון..
הדלת נפתחה והשניים הסתובבו לאחור
גוזלן המ''מ עם סבר פנים רציני דרש מהם להגיע לחדר תדריכים לפני יציאה למארב..
"לפני יציאה למארב" אומר 4 שעות לפני, כי יש תדריך ומסדר ותחקיר ותרגולות לפני ורק אז ממתינים רבע שעה שהנהג השמן יעיף תתחת שלו לספארון ושייצאו ליזומה, ומי אמר שמייד אחרי היזומה יהיה לך שקט?,
אם עשית מארב לילה ותחזור לפנות בוקר יהיה לך שעתיים שלוש לפני מטבח ובאמצע היום משהוא יחליף אותך כי צריכים כוננות ומטבח עושים על חצי ב', בקיצור לליאור לא משעמם בשירות שלו..
הוא היה מתחנן שישעמם לו, זה השבוע השני שהוא כבר סוגר וה"11-3" עומד להיגמר, המארב שייבצע הלילה יהיה אחרון היזומות לשבוע. הם עלו על הספארון.
בפנים היה רק נורה אחת שפעלה והאירה אור קלוש על המ''מ שיישב לפנים והגניב כל 2 דק' מבט לאחור
"רון תעיף תקסדה עליך, אושרי תרים תנשק מהרצפה! חבר'ה מה נסגר איתכם? שמרו על ריכוז ועירנות"
"סעמק עם הצהוב הזה, לחש אושרי" לליאור מעולם לא היו בעיות בכל נושא המשמעת, הוא היה עייף ושבוז אבל אף פעם לא היו לו תקריות מיוחדות של ענישה וריתוק.
הוא לא היה צהוב, אבל היה מאוד ממושמע.
הם פרקו מתוך הספארון בסדר שנקבע מראש ליאור הקלע היה משמאל למ''מ..
"נשק, טען! וקדימה שניים לפנים,"
השעה הייתה מאוחרת בלילה אחרון המתיישבים בכפר כיבה את האור הפנימי של בית בפאתי הכפר..
הם היו ממוקמים בין כפר ליישוב מרחק 75 מ' לכל היותר וארבו לכל חולייה שתנסה לפגע ולתקוף את היישוב היהודי.
אחרון החיילים הסתדר והתמקם על פי צורת האבנים. ליאור ואושרי היו ממוקמים שפניהם לכיוון ממנו באו וכל שאר הכוח לכיוון הכפר.
"אז מה אחי?.. "
ליאור ענה בחיוך "מבין כל הפעילויות אני ממש אוהב מארבים, אמנם אין אקשן כמו בפטרול בתוך כפר או סיור אבל זה זמן איכות עם הבן זוג שלך לחולייה מה גם שאתה לא עושה פעילות נמרצת כלשהיא וסוג של 'נח' "
"כן אתה צודק.. באמת כמה זמן לא דיברנו?"
"באמא שלי המשימות בוותיקות חונקות אותך, אין כזה סד''כ כמו שהיה במסלול, הרבה ייצאו לקורסים ואתה נשאר די לבד, ועם הרבה פעילות"
"וגם שאתה עושה פעילות אין לך זמן לדבר"
"חוץ מהמארבים"
"הלו חבר'ה!" גער מאור המ''מ "רוצים לתקוע בזנטים ושלט 'סכנה, כאן מארב!' ?
ליאור כבש את הצחוק שלו בתוך הווסט, שאתה יושב עם ציוד עליך, אתה נראה בתוך הווסט ולא הווסט עליך.
אושרי התעצבן, הוא יידע שלא צריך לעצבן את מאור אבל מה לעשות שאבחנו אותו עם סעיף ליקוי של עצבים.
ושוב, עוד מארב נגמר בלי לתפוס אף אחד, בטח שלא לירות על שום דבר, לירות בתוך מבצע/יזומה כלשהיא זה דבר נדיר מאוד כל לוחם יודע את זה, שהוא נכנס לתוך יזומה הוא יודע שהסיכוי לתפוס ערבי או לקלוט מישהו בכוונת נמוך מאוד.
הם הגיעו למוצב עייפים רעבים ומסריחים
"עכשיו מה?" התעצבן רון
"מה אתה רוצה?" שאל ליאור
"זה הקטע אני לא יודע מה לעשות, לאכול להתקלח ולישון לוקח יותר מידי זמן, ואני לא יודע על מה לוותר"
"תוותר על המקלחת גם חוסך זמן גם חוסך בבגדים, עדיך לדחוף דני ושוקו ולישון עם גרעפס בטעם מתוק"
"יא חתיכת מסריח" צחק אושרי.
משום מה מאור חייך אליהם עם חיוך מוזר הוא פער את העיניים ובוא בזמן חייך, אושרי צחק עליו, אחרי הכול זה היה חתונה, חתונה של המג''ד מי ייעשה כזאת פדיחה ועוד מול המצלמה,
אמא של הכלה רצתה להכניס לו באבי אביו ואושרי היה מבסוט והנה אחת יפיפייה מגיעה לכיוונו, הממ להתחיל איתה כן או לא ? רק עצם המחשב "כן או לא" מביאה את ה"לא" כן, היא הרגישה את חוסר הביטחון העצמי, כולם רקדו והיא סתם עמדה שם, חצי עירומה
מי היה רוצה את זה?
"אתה בטוח שאתה רוצה לסיים את כל הכלים, תשאיר לי קצת" הוא עשה מטבח שכולם בחתונה בפנים, והנגד מטבח פחימה דחף אותו לסיים את כל הכלים הוא חייב את העזרה שלה אבל היא הייתה יפה. "אז מה" לחש לו קול פנימי בתוך הראש? "כבשה במטבח נמרה במיטה" המממ מיטה
אני רוצה אותה שם.
היא ישבה ב"רמפה" מאחורי המטבח על המדרגות ועשנה סיגריה חברה שלה הייתה לידה
הוא צפה בה מהכיור החלבי
היא הסתכלה הצידה במבט קנאי, הוא ייצא לבדוק למה וגילה זוג יפה מתקרב לכיוונם
"הנה הילד שהייתי דלוקה עליו מכיתה ח'"
"אבל זה כבר עבר לא?"
"זה בחיים לא יעבור!!!" צווחה בפראות.
הוא ניגב לה את הדמעות והיא חרקה שיניים הם הסיטו את תשומת לבם לרעש מנוע חזק שהתקרב לכיוונם והם ראו אוטובוס פונה ימינה לכיוון הרמפה.
הנה הוא בא לאסוף את כל הפלוגה, ורק היא נשארת מטבח הוא מנופף לה לשלום עם פרצוף חמוץ.
האוטובוס נוסע ליום נופש של הפלוגה ורק היא , הילדה היפה נשארת מטבח
יש אקוסטיקה גבוהה בתוך האוטובוס וזה מפריע לו לעשות סודוקו. אבל מה זה משנה..
"אפשר לזרום לבית אל ליום נופש ולחתום!!"
"יואו איזה פוסטמה היא"
"פוסטמה מה?.. "
הוא ישב במושבים האחוריים והרגיש משהוא חודר לתוכו מתוך הגב ולכיוון הבטן מייד הוא שלח ידיים לכיוון הבטן ואחז בחנית כסופה נוראה..
החנית הייתה גדולה יחסית לגודל אנושי היא פילחה לו את הגוף וירד לו דם מהחולצה למכנס
חיילת צרחה בבהלה והתחילה לבכות ולהצביע לכיוונו, הוא רק חייך, יידע שזה נגמר.
הוא התעורר ומצא את עצמו במיטה הצרפתית הצבאית, הוא לא הזיע וכבר היה בלאו הכי בוקר, כבר חודש ימים שהוא לא חולם ורק רואה את ה"מסך השחור" כל הלילה.
הוא לא היה עצבני או מודאג הוא רק רצה לחקור את הנושא.
אף פעם לא התעניינתי בנושא הזה חשב , אולי באמת ירדן צודקת, הוא עיקם את הפה והתלבש.
הוא חשב לעצמו, זה חסר טעם.
הוא עלה על אוטובוס לכיוון ירושלים, הוא ועוד 15 חבר'ה מהמחלקה השאר ייצאו יותר מאוחר מעונשים סידורים ודברים אחרים שצריך לסגור.
הוא הסתכל על המושבים של האוטובוס המושבים היו נקיים והמשענות-גב היו מסריחים באוטובוס עמד אוויר מצחין 'לא שטפו את האוטובוס עידן ועידנים?'
הוא בחר במושבים שלפני הדלת האחורית - שמה נהג לשבת, מקום שאפשר לזרוק את האיברים שלך מבלי להפריע לאף אחד, אתה גם קרוב לפח הקטן
ובמקרה של סיום בקבוק הקולה או איבוד הטעם מהמסטיק הופס וזה בפח. האוטובוס התמלא אט אט ואנשים זרים התחילו לשבת כדי לתפוס את המקום השני במושבי הזוגות. הוא בחן את האנשים, לראות שאיזה חייזר לא יישב על ידו.
משאלתו הרעה התגשמה - אישה בת 40 לגילה, לא מגעילה ובא ממנה דווקא ריח טוב .
היא קראה ספר.
הוא השעין את הראש שלו על חלון הזכוכית ע''מ להירדם ומייד ומיד הזדקף לא היה לו כח לעוד חלום בייחוד לא באוטובוס.
"זה בסדר חיילצ'יק אתה יכול לישון אני לא אפריע"
"לא גברת" צחק ליאור "זה בסדר אני לא מעוניין להירדם."
"ולמה לא?"
"לא משנה, אני פשוט לא רוצה להירדם ולהתחיל לחלום."
"יש לך בעיות בחלומות.."
"את האמת כן, הם מדאיגים אותי והייתי מעוניין לעשות איתם משו"
הגברת חייכה חיוך רחב, היא סגרה את הספר בטריקה והפנתה את פלג גופה לכיוונו, ממש כמו ילדה קלילה.
"גם לי היו בעיות בחלומות, הייתי מתעוררת ותחושות בהלה פוקדות אותי, רציתי לחקור את כל נושא החלומות ולהבין מה מתרחש."
"וואו, והצלחת.?"
"בהחלט, אחרי שנה של עבודה הצלחתי פעם ראשונה להשתלט על חלום ולעשות בו כרצוני."
לגברת היה פרצוף של אושר.
"רגע... מה.. וא.."
"אל תגיד מילה בטח יש לך מיליוני שאלות ואני עוד מעט יורדת.. קצת חיפוש בגוגל, קצת התעניינות, והכי חשוב פגישה עם מומחה לאבחון חלומות"
והיא כבר ירדה.. הוא הסתכל עליה בפה פעור..
וואו הוא לא באמת האמין לעצמו שאמר שהוא רוצה להשתלט עליהם, הוא לא באמת חשב שזה אפשרי, להיפטר מחלומות רעים, לא לקבל סיוט בחיים, לקום עם חיוך זחוח על הפרצוף לפהק להתמתח ורק לחשוב על אותו חלום.
הוא לא הפסיק לחשוב על זה עד הבית, כמעט ושכח את התיק הענק בתא המטען של האוטובוס,
הוא ירד מהאוטובוס השני שלקח והגיע הביתה מייד חייג לירדן וספר לה על שקרה.
"יפה, סופסוף תוכל להוריד את הנטל הזה מעצמך."
הוא חיטט קצת באינטרנט ומצא מאבחן חלומות ישראלי שגר באזור נתניה, יובלינסקי שמו.
הוא חייג אל המס' שפורסם בתחתית דף האינטרנט
"שלום מדבר ליאור, חייל בן 20 שטרוד מחלומות, הייתי מעוניין לדבר עם מר יובלינסקי"
"שלום ליאור, מר. יובלינסקי לא יגיע היום למשרדים, אתה מוזמן להשאיר לו מס' טלפון והוא ייצור איתך קשר."
"אוקיי, אפשר לדעת איך אני פותר את הסוגית חלומות שלי?"
"שום בעיה, אתה קובע פגישה עם מר יובלינסקי, אתה מספר לו על החלומות שלך מספר לו למה אתה שואף להגיע לגבי החלומות והוא רואה מה אפשר לעשות עם זה."
"תודה רבה לך"
"אין בעד מה, להתראות"..
הוא היה נרגש, עמד באמצע החדר בעמידה טיפשית וכסס ציפורניים באמוק..
"תפסיק לכסוס ציפורניים ליאורי"
"צצ די כבר אמא"
תמיד היו לו בעיות של כסיסת ציפורניים, עוד אחד מהמוזרות שבו, הוא אף פעם לא הבין למה הוא באמת כוסס ציפורניים? מה כי הוא רעב? לחוץ? נרגש? חושב?..
אף אחד מהם לא נכון הוא כסס כל הזמן,
הוא חייך במחשבה שכמעט פתח עוד פרויקט - איך מפסיקים את כסיסות הציפורניים.
הוא חזר אל הלפטופ במטרה למצוא עוד מידע על חלומות.
הוא ראה כל מיני ביטויים מוזרים וסרטונים על אנשים שמספרים על החלומות המזדיינים שלהם,
אבל את הפתרון שלו - הוא לא מצא.
ירדן נכנסה לבית של ליאור עם מזוודה קטנה.
"בשביל מה מזוודה?"
"מה, אני עושה אצלך שבת לא?"
יואו חשב לעצמו ליאור, עכשיו היא תתעסק עם עצמה עד ארוחת שישי.
שבת בבית עם החברה היה הדבר הכי כיף שליאור אהב ביציאות שלו הביתה, תחושת ביתיות שכזאת, להיות בבית של עצמו ולהתרגש כאילו אתה אורח, כי כשיש לך אורח אתה מרגיש שאתה צריך להיות מיני אבא שלה ולדאוג להכל, ככה אתה מרגיש הגבר האמיתי שלה
"מאמי את צריכה עוד משו?" "קחי לך את המוקפץ הזה ייצא לאימא פיצוץ!" "רוצה שאני אביא מהארון עוד כרית"
שלא לדבר על לישון ביחד בחדר משל עצמו.
"כל השבוע את רק אומרת ' אני רוצה לשים עליך ראש ולהירדם ' והנה ההזדמנות שלך.. בואי תירדמי".
על הזין חלומות לא חלומות, העסק הזה כבר בטיפול אפשר לישון בשקט וגם לחלום על הכל.
שבועיים נטולי חלומות עברו על ליאור, והוא מצא את עצמו בתחנה מרכזית תל - אביב מחפש את האוטובוס לנתניה, בקופות המודיעין עמד תור של חיילים וזקנים, מה לעשות יום חמישי, לפני חג השבועות אנשים נמצאים בתזוזה ארצית והוא נאלץ להמתין דק' ספורות.
הוא לקח איתו תיק קטן, תיק הפניות, זה נקרא.
ניווט קטן ובעזרת כמה תושבים מהרחוב והוא מצא את מכון 'קסיופיאה'
לבוש בבגדי א' עם נשק ומשקפי שמש נכנס ליאור למבנה הממוזג, שנכנס קיבל הרגשה קרירה נעימה ביום חמסין, המבנה מבפנים הביא רושם של מרפאה, קירות לבנים פלורוסנטים שממוקמים בתיבות מרובעות בתקרה.
הוא לא יידע שמכון קסיופיאה המתעסק באבחון חלומות הוא למעשה מכון רפואי, הוא ניגש אל המזכירה, בת 25 לא יותר אשה שנראתה עצבנית וחסרת סבלנות.
"מה אתה צריך."
"שלום אני מחפש את מר..."
"יובלינסקי?, חדר '7' ימין עם המסדרון עד הסוף שמאלה.. "
"תודה לך.." אמר בציניות
המזכירה המהמה משהוא לא מובן והוא עקף את הדסק שלה ופנה שמאלה עם המסדרון, הוא ראה אשה שמנמנה בחלוק מוביל מישהוא מחוייך על מיטה רפואית לפציינט הייתה קסדה מוזרה ולה גבישים מסיליקון
אני גם מוכן לשים קסדות מכוערות בשביל לפתור את העניין עם החלומות שלי..
"ליאור?"
"כן." ענה בהפתעה
"בוא גש לחדרי"..
ככל הנראה הדובר הוא הוא מר. יובלינסקי
גבר בגיל העמידה עם משקפי ראייה חדישים שיער לבן ומבולגן היה לו והוא שיקף אדם עם חזות סובלנית ואינטילגנטית.
היה לו דיבור צרוד ועמוק והוא נראה אחד שעבר עליו ילדות עשוקה
הם התיישבו בחדר מוזר.
לא היתה מיטה עם גליל נייר עליה וגם לא שלטים על סכנה מעישון ושאר מיני אזהרות לפציינט, ליאור התרשם מהמשרד, היה בו דברים מינימאליים.
מר יובלינסקי התיישב בצורה דרוכה הקליד כמה דברים במחשב ומזג לעצמו ולליאור מבלי לשאול אותו כוס מים, מר . יובלינסקי מיהר לפתוח קלסר שליאור הספיק לקרוא את כריכתו "שלבים".
"שלבים?" שאל ליאור
"כן, שלבים, חלומות מתחלקים לשלבים, לבנות בניין מתחלק לשלבי עבודה, הטיפול שלי בך מתחלק לשלבים והקלסר הזה עוזר לי."
ליאור התרשם, מר. יובלינסקי גילה סמנים של אדם חכם ולא חרטטן, בין כה וכה ליאור חייל ואין לו כסף רב להציע למר. יובלינסקי, ואם ייבקש שוחד או טיפול יקר.?
"ובכן ליאור, לפני שנתחיל אני רק רוצה להגיד שפגישה ראשונה היא פגישה חינאמית"
ליאור חייך חיוך מבויש "זה בסדר"
"תשמע רוב האנשים שבאים לכאן ישראלים והדבר הראשון שעולה במוחם הוא כסף, לכן יש להם בעיות גם בחלומות"
"מה מה מה זאת אומרת?" שאל ליאור, למעשה היו לו מיליון שאלות, הוא לא יידע אפילו איפה להתחיל.
מר. יובלינסקי צחק, "הירגע, בוא נגיע לגשר ואז נחצה אותו, דבר ראשון, ספר לי מה הבעיה."
הוא פתח את קלסק "השלבים" שהיה מונח בכבדות על השולחן, הרכיב את משקפי הראיה הדקים שהיו לו והציץ אל הקלסר שזווית העין שלו מתמקם בתחתית הספר..
עוד ליאור חושב מאיפה להתחיל ואיך לנסח, מר. יובלינסקי התעסק עם העכבר והמקלדת, הוא נעץ מבט במסך בעוד הוא מקשיב לליאור.
"אני בכלל לא יודע אם זו בעיה" אמר ליאור, "אבל אני מוטרד מחלומות, אני חולם על חלום מסוים, מתעורר, ולא משנה אם זה היה מפחיד, מייגע, מעניין או מרתק, זה פשוט מטריד ומדאיג"
"ידיד נפש, אם אתה מתכוון למחוק חלומות כדאי שתוותר עד שנת 2024 לפחות"
"לא לא, אני לא רוצה למחוק חלומות" התחייך ליאור "אני פשוט רוצה להבין אותם, אני רוצה לשלוט עלייהם אני רוצה להתעורר בבוקר מבלי שיטרידו אותי חלומות."
מר, יובלינסקי עשה מעשה שרופאים בד"כ לא עושים - מה שהקנה לליאור תחושה של מכון ולא של מרפאה.
הוא הפסיק בבת אחת להתעסק עם המחשב במרץ ובחן את ליאור, עיניו של המומחה בחנו וסרקו את ליאור.
ליאור הסיט מבט הצידה והתעסק עם הפלאפון.
"תן לי להסביר לך משהו., חלום זה לא חפץ שאפשר להבין את הטכניקה שלו ולסיים סיפור, חלומות זה דבר לא גשמי בכלל, זה דבר מורכב." ואז הוא חייך.
"אני מצטער, לא ידעתי שאי אפשר לשחק עם זה..."
"חכה רגע אדוני הצעיר לא סיימתי" קטע אותו מר. יובלינסקי.
"הדבר היחידי שאני יכול לעשות הוא להסביר לך את מהות החלום, להבהיר לך אלו אפשרויות יש לך לעשות איתו ותו לא."
"אני מקשיב"
"יש תהליך מסויים שאדם עובר ובסופו וכמובן זה תלוי בו הוא יכול לשלוט על חלומותיו, הוא לא יכול לקבוע מתי יתעורר, או מתי יתחיל לחלום"
"אני מעוניין!"
"השאלה המתבקשת היא איזה מטרה אתה רוצה להגיע"
"אני לא יודע יש עוד מטרות?"
"יש כמובן קורסים שאני מעביר, למידה על חלומות ועוד"
"לא, אין לי זמן, אני עוד חייל"
"יש חלום ספציפי שמציק לך, איזשהו דבר מה שחוזר על עצמו, סיוט כלשהו" ?
"לא לא ממש אין משהו ספציפי, רק המוח טרוד"
"אם כך נלמד את המוח שלך איך עובדים ע''מ להגיע לתוצאות מהנות בזמן חלום."
ליאור התרגש, הוא לא שיער שבאמת יגיע למצב בו הוא שולט על חלומותיו, שהעניין הגדול והמוזר הזה שמטריד אותו עומד להסתיים.
הוא היה מודאג מהעובדה שהעניין הזה מדאיג אותו בכלל, הרי, את מי מדאיג חלומות? סך הכול חלום, עניין של זמן מה בתוך הלילה ועוברים את זה.
אבל בשביל ליאור מסיבה כלשהיא חלומות היו סיפור בשבילו.
ליאור קבע עם מר יובלינסקי פגישה נוספת, בפגישות הבאות, הסביר יובלינסקי תהיה לך הבנה מה באמת מתרחש בשינה, מה עליך לעשות, ולרכוש ידע נרחב על חלומות והבנתם.
הוא עמד לפחות 5 דק' באמצע הרחוב הראשי של נתניה, השמש הייתה חזקה מהרגיל התנועה הייתה סואנת ולמרות כל האקוסטיקה ששררה בעיר, ליאור היה בהלם, כל כך הרבה מחשבות התרוצצו לו בראש,
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי Mr. Ingidao
