הכל התחיל בתחילת השנה, קיבלתי את המחכנת הכי איומה שאפשר לתאר.
אבל איכשהו זרמתי עם זה, אני אהיה טוב איתה היא תיהיה טובה.
אך טעיתי, הבחורה פשוט רוצה שכולם יהיו חיילים שלה, שעם התספורת שלך "עברינית מידי"
תתכונן לקבל טלפון הביתה & חיוב להסתפר, למרות שלפי החוק - הסתפורות מתורות והולמות את בית הספר.
אבל הטעם האישי שלה לא אוהב את זה, ועם היא לא אוהבת - אתה לא אוהב!
אני לומד בבית ספר דתי\מסורתי, שמחייבים בו להתפלל תפילת בוקר, דוגרי, אני לא דתי.
אני מאמין חזק אבל רחוק מלהיות דתי אני שומר את הדברים המינימליים, אני צם, אוכל רק כשר, עושה קידוש\הבדלה וכדומה.
אני בא בכלל מבית הזוי, אמא & אחות דתייה, אבא & אח חילוניים אבל מאמינים.
לכן אני בחרתי את הדרך שלי, כפי שאתם יכולים להבין אני לא מתפלל בבית ולא מתפלל בבית הספר.
אבל מה לעשות?, חובה זו חובה - ואני לא מוכן לקבל אותה - אז כבר יש לי כאסח עם המחנכת שלי (דרך אגב היא הולכת ללא כיסוי ראש)
ועוד היא כופה עליי איך לקיים.
יום אחד ממש התפרצתי ופשוט אמרתי לסגן מנהל "איש איש באמונותו יחיה", יותר לא הגעתי לתפילות וזהו.
שחררו אותי מי זה, אבל התחילו עכשיו הסימונים עליי, מחפשים אותי בזכוכית מגדלת.
אני אתן 99%, אז המורה הזו תסתכל על ה1% ותעשה מי זה ראש גדול.
בכל זאת אני בן אדם, יש לי זכויות ויש לי חובות, אני עשיתי את החובות שלי אבל לא קבלתי את הזכויות שלי.
לכן אני לא עושה את החובות שלי, כעיקרון בסופו של יום - אני הנדפק היחידי מהסיפור הזה, אבל מה לעשות?
זה מתחיל מעוד מורה שיורדת לי לחיים מזלזלת בי כאילו אני גרגר של חול, צועקת עליי כאילו אני עבד שלה.
וניתן לראות שיש לה משהו אישי נגדי....?
הבטחות הובטחו מצד המחנכת, תשקיע בלימודים - אני אלחם בשבילך בבגרויות.
השקעה בלימודים הייתה - לחימה מצד המורה אתם שואלים ? כמובן שלא הייתה.
המורה נתנה לי מגן 20, 9 נק' מעל המינימום שהיא יכולה לתת, ואני תלמיד שהגעתי.
הינה דוגמא קטנה, תלמידה שלא הגיעה כל השנה ! ממש כל השנה קיבלה מימני בכל המתכונות ציון נמוך
וניגשה על 67 !! היא ניגשה על 67 ואני על 20 בלבד!
איך תסבירו את זה עם זה לא משהו אישי נגד התלמיד?
לאט לאט התחלתי להרוס לעצמי את היחסים עם המורים, המחנך הקודם שלי שהוא כמו אבא שלי עושה לי כל היום פרצופים.
המחנכת שלי תמיד מחפשת את הרע, לא מתחפש טיפה טוב שאני עושה.
וכבר הצוות בבית הספר התייאשו לעזור לי, אכזבתי את עצמי, את המורים ובמיוחד את ההורים.
היום הגיע הסף של הפיצוץ רבתי עם אמא שלי מריבה גדולה, בחיים זה לא הגיע למצב הזה...
היא ממש דיברה אליי כאילו שלא דיברה אליי בחיים, הרגשתי כאילו סגרו לי את הלב בסורגים על אותם מילים שהיא אמרה.
הדבר הכי כואב שהיא אמרה "כבר אתה לא מעניין אותי, תעשה מה שאתה רוצה מצידי תיהיה פועל שחור".
אחח כזו צביטה בלב עוד לא חוויתי,
אני לא אגיד היא עשתה הרבה טעויות בהתנהלות שלה עם המורים, לדוגמא שאני אמרתי לה אל תתיני יד למורה
כי היא תנצל את זה, היום זה הגיע לסף שהיא מאשימה אותי ואומרת לאחי הגדול שאני בקשתי ממנה לדבר עם המורה
ומאז המורה פשוט לא עוזבת אותה, מהמבטח רצתי לסלון ואמרתי לה "לפחות אל תשקרי, שקרנית!".
כל מי שהיה בסלון השתתק, ראיתי את הפחד בעיינים של אמא שלי, פשוט פחד מהכעס שהיה בעיינים שלי.
והיא אמרה לי עד שאתה לא מבקש סליחה, אל תדבר איתי, אמרתי לה טוב .
וכמובן שהיא ציפתה לסליחה אז היא התחילה לחזור על אותו דבר כמה פעמים עד שאמרתי לה "סיימת?, יופי כי את חופרת לי".
בחיים לא קרה לי שדברתי ככה לאמא שלי והכל בגלל מורה אחת!
אין לי חשק לחיות, יגידו לי אתה רוצה למות ותקבל גן עדן אני לא אחשוב פעמיים.
אני אקפוץ על מותי עם חיוך רחב על הפנים, כי אין לי כרגע סיבה להתקיים, כל עולמי חרב עליי, טוב לי מותי מחיי.
אני לא אומר שאני אתאבד אבל עמוק עמוק בלב זה מה שאני מרגיש לנכון לעשות כרגע, יש לי הרבה דברים לעשות..
אין לי בעיה לברוח מהבית, וללכת ללימודים כאילו לא קרה כלום, אבל רק אני אדפק מהדבר הזה.
* זו בסך הכל פריקה, אל תיהיו חכמים על בעיות של אחרים.
הרבה יגידו, מה אתה נותן ללימודים להתשלט לך על החיים, אבל זה ממש ככה.
המורה הזו יורדת לי לחיים, אסור לי ללכת להתקלח בלי להגיד לה.



ציטוט ההודעה





