נכתב במקור על ידי
Anne-Rose
אין כלי שיכול למדוד כאב ואין כלי שיכול להחשיך צל
אהבתי את גופו החסון, אצבעות הפלדה שלו, כאשר חיבק אותי בכח עד שנשמתי נעתקה ליבי היה מתחמם וּמוצף באושר.
הוא השתלט בקלות על מארג רגשותיי, וכבש את ליבי במהירות.
כשלחש באוזניי עד כמה הוא אוהב אותי וליבו שייך לי, נמס ליבי כקרחון שהפשיר בשמש קייצית. הסמקתי עד תנוכי אוזניי.
כמו שובל עופרת כבד גררתי אחריי שקרים אין-סופיים.
הוא היה בטוח שפי,כמו ליבי גלויים לפניו. כמו מכת ברק מתוך שמיים בהירים ועליזים האמת המרה התגלתה בפניו.
חולל הקרע בחיינו שינוי מהותי,נתתי דרור למצבי רוחו המשתנים. הוא, כמו השיל את עורו כנחש.
יחסנו רק הלכו והצטננו.
קבענו ליום שלישי, פעמיים כי טוב. אני יכולה לומר בלב שלם, שטוב לא היה. לפחות לא ככה חשבתי.
כבר בבוקר התעוררתי עם תחושה רעה בבטן, הרגשתי שיש לי בתוך הבטן תולעת.
תולעת העונה לשם 'חוסר סיפוק', היא כרסמה את עצמותיי והצליחה לחדור אל מתחת לעורי ולגרד את ציפוי נשמתי.
ידעתי שזה ייגמר, אבל לא ידעתי מה תיהיה מידת הכאב.
הוא הגיע אליי ביום שלישי בערב, פרצופו היה חמוץ יותר מלימון.
הוא ישב בסלון עם מבט זועף,היה חסר סבלנות לחלוטין. עוד לפני ששאלתי לאן הרוח נושבת, הוא אמר שזה נגמר מבחינתו.
ניסיתי בכל כוחי לשכנע אותו לתת עוד הזדמנות אחת,אך הוא סרב.
לא היה לי יותר מה לומר, אז שתקתי.
כשהלב בוכה המילים מתות.
העצב התגנב כצל, ועטף את כל חדרי ליבי באפור קודר. המשכתי לדבוק בשתיקתי.
הפרשות ההעצב היו הדמעות שלי שלא חדלו לרדת.
קמתי על רגליי וביקשתי חיבוק ונשיקה אחרונים.הוא הסתכל עליי במבט מתלבט, ואז קם גם הוא על 2 רגליו ונתן לי חיבוק ונשיקה.
אם הייתי יכולה לעצור את הזמן הייתי עוצרת אותו בדיוק ברגע זה. אזרתי את כל כוחותיי ונתתי לו חיבוק כ"כ חזק, עד שיכולתי לחוש בפעימות ליבו.
לחשתי באוזנו שגבר כמוהו יהיה קשה להשיג, והתכוונתי לכך.
כששבתי להסתכל בפניו, ראיתי את הדמעות שזולגות מעינייו. מיהרתי לנגב לו את הדמעות, כמו אמא הדואגת לבנה.
הוא אמר לי בקול עצוב " עדיף שאלך, לפני שיקרה משהו ששנינו נצטער עליו " . קידמתי את פניו לכיוון הדלת והבטתי בו.הוא חיבק אותי ונשק לי במצח בפעם האחרונה.
כשהוא סגר אחריו את הדלת התחלתי לבכות כמו ילדה קטנה אשר חטפו מידייה בובה, או ממתק. המועקה והעצב שכנו בי.
חיכיתי שהוא יפתח את הדלת שוב, ויגיד שהוא נשאר ולא הולך לשום מקום אחר.
הדבר שכה ייחלתי לו, בושש לבוא...
אין כלי שיכול למדוד כאב ואין כלי שיכול להחשיך צל.
ציטוט ההודעה
