אני לא יכול לשמור את זה יותר ואני חייב לספר למישהו על מה שעובר עלי בחיים.
הכל התחיל שהייתי בכיתה א',לא היו לי חברים בכלל עד שהגעתי לחצי שנה והכרתי ילד שאין לו חברים.דיברתי איתו והכרנו ביחד ילדה והיינו כל הזמן ביחד.בכיתה ג' הוא עזב את בית הספר ונשארתי עם ידידה שלי והכרתי עוד חבר אחר.ילדים ראו שאני מסתובב עם ידידה שלי והם התחילו לצחוק שכאילו אני מאוהב בה(ילדים קטנים)אני בכיתי כמו אידיוטמרוב בושה לא דיברנו אחד עם השנייה.בכיתה ד' הכרתי עוד חברים וככה עד כיתה ו'.בכיתה ו' ילדים באו אליי הביתה עם חברים שלהם שגדולים מהם ב-3 שנים ואיימו אליי ורצו להרביץ לי מכות .לכן עד עכשיו אני לא מכניס אף אחד הבייתה (ממי שאני לא מכיר).בכיתה ז' עברתי בית ספר וכולם היו שם פרחות וערסים כאלה ולא היו לי שם חברים וידידות.הגעתי לכיתה ט' עברתי לבית ספר אחר.בהתחלה היה סבבה הכרתי מלא ילדים אבל אז רבתי איתם מכות ומאז אין לי חברים שם.כל הזמן יורדים עלי שם שאני הומו ומכוער ומסירים אותי מהחברים שלהם בפייסבוק ולא מתייכסים אלי שאני רוצה לדבר איתם והם נותנים עקיצות וזה מטריף תשכל.
בזמן שהייתי לבד מכיתה ז' התחלתי לשמוע מזרחית-ואז פופ -אחר כך רוק-אחר כך מטאל ואז הפכתי לפריק.
לפני שבוע החלטתי שזה נגמר וחזרתי להיות רגיל ולא פריק ששומע מטאל.עברתי שינוי.התחלתי ללמוד פיקאפ כאן בפורום של אטרף.נהנתי מכל רגע שיצאתי מזה וגם התחלתי לפתח את הגוף,אבל המצב שלי נשאר כמו שהיה ואין לי חברים או ידידות ואני ביישן ויש לי פחד גישה עם בנות(אני ביישן רק לבנות לא לבנים ,לא יודע למה)אז התחלתי להתכתב עם ילדה בפייסבוק ובסוף היה לה חבר.התחלתי לדבר עם בנות מהכיתה אבל הם אמרו לי לך מכאן מכוער על תדבר איתנו.אחר כך הכרתי מישהי שהיא שכבה מעלי ולקחתי לה את מספר הפלאפון ואז ידיד שלה ראה אותנו מתחבקים והוא כל הזמן יורד עלי למרות שאני לא שם עליו.במשפחה רק ההורים שלי והסבא וסבתא מצד האמא מתייחסים אליי שאני מדבר איתם.שאני הולך לסבא וסבתא השניים הם לא מתייחסים אלינו בכלל(אני מתכוון אליי אל אחי ולאמא שלי)אז התעצבנתי ויצאתי להם מהבית והלכתי הבית ואז ההורים שלי צעקו עליי ואני צעקתי עליהם חזרה.אמרתי להם שבא לי להתאבד מהחיים האלה וסיפרתי הכל לאמא שלי והיא אמרה לי שהכל יהיה בסדר.אמא שלי אמרה שאם אני יתאבד היא תתאבד ביחד איתי כי היא איבדה גם את אח שלה שהתאבד וסבא שלי חולה סרטן.לכל מקום שאני הולך בבית הספר רק יורדים עליי,חברים ובחורות שאפשר להתחיל איתן אני לא מוצא ואני לא יודע אם כדאי לי כי מעיפים אותי.אני לא יודע מה לעשות!!!!:
Dear God the only thing I ask of you is
To hold her when I'm not around
When I'm much too far away
We all need that person who can be true to you
I left her when I found her
And now I wish I'd stayed
Cause I'm lonely and I'm tired
I'm missing you again oh no
Once again .
מה אני יכול לעשות![]()



מרוב בושה לא דיברנו אחד עם השנייה.בכיתה ד' הכרתי עוד חברים וככה עד כיתה ו'.בכיתה ו' ילדים באו אליי הביתה עם חברים שלהם שגדולים מהם ב-3 שנים ואיימו אליי ורצו להרביץ לי מכות .לכן עד עכשיו אני לא מכניס אף אחד הבייתה (ממי שאני לא מכיר).בכיתה ז' עברתי בית ספר וכולם היו שם פרחות וערסים כאלה ולא היו לי שם חברים וידידות.הגעתי לכיתה ט' עברתי לבית ספר אחר.בהתחלה היה סבבה הכרתי מלא ילדים אבל אז רבתי איתם מכות ומאז אין לי חברים שם.כל הזמן יורדים עלי שם שאני הומו ומכוער ומסירים אותי מהחברים שלהם בפייסבוק ולא מתייכסים אלי שאני רוצה לדבר איתם והם נותנים עקיצות וזה מטריף תשכל.
ציטוט ההודעה







