להיות קרבי
קראתי והצתמררתי .
אדם גדול אמר לי פעם שלהיות קרבי זה
שבסה"כ אף אחד לא סופר יותר מדי את הלוחמים
אין לך תור מיוחד בסופרמרקט, לא תקבל הנחה ברכישת מכונית למשל.
כל הסיפורים על בנות הנמסות למראה כומתה אדומה יתגלו כשקריים, אם מישהי כבר תסכים לצאת איתך, היא קרוב לוודאי תזרוק אותך אחרי שבסרט הראשון אליו תלכו יחדיו, אתה תירדם כבר בפירסומות, ( כי מה לעשות, יום חמישי הוא לילה לבן, ועובדים על המסדר... ) ואם בכל זאת היא החליטה לתת לך צ`אנס נוסף, גם הוא ייאבד בגלל שבת בלת"ם, "סתם" כי איזה "אחמד" רוצה לצאת לת"א עם חגורה
( שלמרבה הצער היא לא חגורת כסף ).
אתה תתפוצץ מקנאה כשתשמע ג`ובניקים באוטובוס מתארים אפטר מטורף שחוו, כשאצלך בלקסיקון אפטר מתקשר לחצי שעה בקניון נחמיה ( במקרה הטוב , במקרה הרע - שווארמת ששון ובניו באיזה צומת ) עם מאזין ו2 שומרים על הטיולים
כשכבר תיהיה בבית, ותצא עם החבר`ה ביום שישי, אף אחד לא יבין למה אתה שומע ב02:00 בלילה חדשות באוטו ( כי מה לעשות, לא כולם מבינים שאתה אמנם בבית, אבל חבר`ה מהיחידה בפנים, וצריך לדעת שהכל בסדר ולא קרה כלום ).
כשאני חושב על זה, הצ`ופר האמיתי שתקבל יהיה בדמות מילואים מפתים ( כי מה יותר טוב מאשר לברוח לרמאללה או ג`נין באמצע הסימסטר או יותר טוב.. תקופת המבחנים )
אבל מה ....
כשבגיל 30 תיתקע עם פנצ`ר ברכב באמצע שום-מקום, בחוץ יורד גשם זלעפות, אתה תרד להחליף גלגל כמו פנתר, כי מה זה כבר גשם?הרי המפק"צ כבר אמר: "נרטבים רק פעם אחת".
כשהבוס יעלה לך את הסעיף בעבודה, אתה לא תחזור למשרד " מדוכא ועצבני" ותיבב לכולם שאתה רוצה להתפטר. כי למדת כבר פעם, מה זה לחרוק שיניים ולהמשיך הלאה.
כשתסתובב באמסטרדם עם בחורה, צ`ימידן ומזוודה ענקית ( שלה כמובן ) בחיפושים אחר מלון טוב, זול ופנוי, אתה גם תמצא אותו, כי אתה כבר יודע, שלכל מסלול יש גם סוף.
כי כשתשב כמה שנים אח"כ באיזה פאב, עם חבורת אנשים ( שבמבט ראשון לא נראה שיש איזה שהוא קשר ביניהם ) ותריצו צחוקים וזיכרונות שיהיו חקוקים בך יותר מכל חוויה אחרת שתעבור בחייך, אני מבטיח לך ( מניסיון ) שהג`ובניקים מסביבך יקנאו בך.
להיות קרבי ולוחם זה לחזור הביתה למיטה שלך ולהעריך אותה הרבה יותר מסתם ג`וב.
זה לראות את אמא שלך ואשכרה לחייך כי זה הדבר הכי יפה בעולם..
זה לתת ביס בשניצל של אמא ולהגיד כמה טוב להיות בבית.
זה להיות עם החברים בבסיס ולהריץ דחקות מטורפות אחרי 17 שעות ללא שינה ויותר ופשוט זה מה שעשה לך את היום הדאחקה בשלשות.
זה לקבל את הקרבו המסריח הזה בתור צ`ופר ולחלק אותו ל5 חברים וכולכם שמחים כאילו קיבלתם מליון דולר.
זה לחכות לרכבת או לאוטובוס אחרי אפטר של יום אחד ואז באה לך האישה המבוגרת ואומרת לך תודה רבה.
לאנשים הגדולים עם הצל הגדול.
להיות קרבי זה לקלל את הגשם והבוץ שעכשיו, אבל להתעקש לצאת למארב בלילה.
להתקשר לאמא, להרגיע, ולהגיד לאבא ש"לא נכון", ואתה בבית שמש ולא בבית לחם.
זה להבין את פחד האזרחים בלי לדעת אם הם מבינים את הפחד שלך.
זה להציץ בשמש השוקעת ולדעת שרק היום התחיל.
להיות קרבי זה לשאול המון שאלות על המוות, בלי לקבל תשובה אחת על החיים.
זה לאבד אחים לנשק, אבל לא את התקווה, הטירוף שבעיניים והצלילות שבמחשבה.
לשבוע על העבר בלבנון, כשמחר אנחנו באיו"ש.
ולהרגיש תחושת נקם אחרי פיגוע, אבל לא להתאכזר לערבי במחסום.
להיות קרבי זה לחלום על חו"ל ולטייל בשטחי A, לתת ביס בלוף ולחשוב על שווארמה.
להיות קרבי זה לראות את הנוף מהאוטובוס, ולדעת שגם שם צעדת.
זה לתפור מטרות קרטון, אבל לנשום את הקרב.
לקלל שלוש שנים, ולחשוב שזה לא מספיק.
להתעצבן על ההקפצה מהבית, אך להכיר את הזכות שביציאה.
להיות קרבי זה לחלק את האומץ לדרגות שונות של פחד.
זו רעות עמוקה, אבל תמיד מגלים יותר.
זו אפלה מוחלטת, אבל הלילה לבן.
זה לכעוס על החברה שחיכתה ולבסוף עזבה, כי אתה לא בא הבייתה, בלי לדעת
מתי אתה חוזר. זה להפצע רק מרסיסי הלב.
להביט באנשים עם הכומתות האדומות, כאשר לך יש עיינים אדומות.
להיות קרבי זה החרמון והבופור ותל פאחר ותל פארס והסלוקי, ודגל הדיו
באילת, והגולן ולבנון וארץ ישראל כולה. זה לגמור מסע בחרמון כשאתה אוהב את הארץ הפרוסה לרגלייך.
להיות קרבי זה עבר הווה ועתיד, ולחלום ותקווה, ושקיעות ונחלים, והרים וזריחות, וכוכבים נופלים,
ויש מאין, ועייפות מתמדת, ודתיים וחילונים, וגעגוע וזעזוע, ויד שתמיד אוחזת בנשק.
זה תמיד לחשוב קודם על המדינה, ולשאוף תמיד ליותר.
זה לא לתת למה שאתה להפריע למי שאתה יכול להיות.
הקרקע ספוגה בדם, ואנחנו כאן בשבילכם. לביטחונכם.
אוהבים את האנשים. אוהבים את המולדת. נשבעים נצח לירושלים -
כי להיות קרבי זה קודם כל להיות בן אדם.
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי אושרי
