פתאום הכל הפך שחור
אני משוטטת חסרת גוף, כרוח רפאים.
הריח החמוץ שמרחף במרתף גורם לי לצמרמורות ובחילה איומה שהשתכנה לי במרכז הגרון.
אל הריח החמוץ מתלווה ריח מוזר,שלא הרבה יכולים לחוש בו,ריח של פחד ואימה.
המרתף הלך השחיר והאפיל,חשתי בסחרחורת איומה שגרמה לי לאבד את שיווי משקלי,צנחתי על הריצפה.
הקיא הירקרק שעמד במרכז גרוני השפריץ כולו החוצה,הגוף העירום שלי התמלא בצחנה איומה.
השפלתי מבט, ועיניי חיפשו דרך מוצא,מפלט כלשהו.
ריח האדמה עלה לאפי, וכשהתנשמתי התעבו סביבי אדים רטובים.
קמתי ברגליים כושלות,ניסיתי לצעוד אחורה,להתרחק.
הרגשתי כאי בודד באמצע ים סוער של זוהמה.
ככל שניסיתי להתרחק נשאבתי פנימה,לתוך כוך אפל שסלעיו חדים.
ניסיתי להביט בסלעים,לפתע הם נראו כמוני,רק מעוותים יותר,גדולים יותר,אכזריים יותר הפוערים את פיהם ומנסים לנגוס בי.
צרחתי,אך קולי לא נשמע ונבלע בחלל בטני.
שמעתי קול מייבב מהול בפחד,קורא לעזרה.
ככל שניסיתי להתקרב אל מקור הקול הסלעים התרבו ופערו את פיהם לגודל עצום, רירם נדבק אל גופי השקוף.
הם החלו לגרור אותי למטה, לקבר.
גופי הצטמרר מהקור,מלמטה האדמה שלחה קור של טחב ורירם של הסלעים הפך לקפוא כנפטי קרח.
הקול המייבב הפך לצרחות גדולות.
מלמלתי לעצמי מילים לא מובנות והתיישבתי על האדמה הקרה, גירדתי אותה בעוד שעיניי מחפשות מקור אור, דרך יציאה.
זחלתי במהירות יתרה לעבר הקול,נחושה בדעתי למצוא אותו,אך הסלעים התקרבו אליי ונראו מאיימים ממקודם.
חבטתי באוויר,מנסה להכות אותם,לגרום להם להעלם, מנסה להתחמק מפיהם הגדול ושיניהם החדות.
אני ממשיכה לזחול למקום אינו ידוע, מרגישה שאני מגיעה למקור הקול, רואה זיק של אור בתוך כל החושך האיום.
אני רואה את עצמי, בהיותי בת 5,יושבת על הריצפה,מכונסת בתוך עצמי עיניי אדומות ונפוחות מבכי.
הילדה הקטנה שהתגלתה לפניי הלכה ודהתה, ניסיתי להתקרב, לצעוק שתחכה לי, אך היא לא שמעה בקולי והתאדתה כלא הייתה.
הסתכלתי לצדדים בעיניים פעורות, מפלצת אפורה זינקה לעברי ונגסה בשינייה הרקובות בפניי.
התעוררתי בחבטה.
אגלי הזיעה דבקו בי ושערי הזדקר לצדדים כמטאטא חבוט.
אני מחייכת חיוך מבולבל, ומתנחמת שזה הוא רק חלום....
ציטוט ההודעה
,
נכתב במקור על ידי הפילוסוף
