בוקר.
5 לפנות, השמש מתעוררת רק עכשיו.
אני לוקח איתי מגבת ובגדים להחלפה ויוצא.
יחף.
הדלת נסגרת לאט ובשקט, מלווה בחריקה קצרה.
קצות האצבעות קרות באופן מדגדג, והרוח עולה עם אצבעותיה על גבי החשוף.
*
קיבוץ.
צעדתי על רצפת העץ, ופניתי ימינה אחרי חדר האוכל שמלא כרגע בטבח אחד.
אני רואה את הלול, ואת הרפת המסריחה שריחה כבר הורגל באפי.
הבטתי לעבר מגרש הכדורסל ששיחקו בו ילד קטן ואחיו הגדול.
*
חורשה.
עצי הברוש המחודדים שהתאחדו סביבה כרופאים סביב תינוק נולד, ממשיכים לארח את האורחים הקטנים מעופפים, מכרסמים...
שיחים שנמצאים על הגדה המקבילה מגוונים בצורות ובגבהים משונים ולא אחידים.
אני עובר שורה של שיחים שמכבדת את נוכחותי ומפנה את דרכם.
*
מים.
אצבעות רגליי צוללות אחת, אחת ובודקות את המים.
הם קרים. טהורים. משקפים את העץ בצורה חדה וברורה, כמובן שנכנעים לכל דבר שיפריע.
אני מכניס את כל גופי בצורה חלקה, ללא התנגדות.
אני מפלס את דרכי במים בתנועת חץ, משאיר טבעות שנוצרו מאחוריי.
*
גוף.
ידיי רפות, עיניי נעצמות.
ראשי מזמן כוסה כולו במים, ושיערי הקוצני נדד לו כאלמוג.
רגליי מקופלות, ונחות.
כשאני צריך לקחת אוויר- עולה למעלה.
*
נשמה.
נוסטלגיה מתעוררת בראשי.
צורות ומספרים, אנשים מוכרים.
נשמתי רגועה יותר מאי-פעם ודאגותיי מתנדפות לאיטן.
אני שלם עם עצמי.



ציטוט ההודעה
,



