10 המתאבקים המוצלחים שלא רואים ב-TV
במקום ה-10: דייבי ריצ'ארדס
דייבי ריצ'ארדס
ריצ'ארדס הינו הבחור החדש באינדיז שמזכיר לכולם את הדיינמייט קיד. הוא כיכב בארגונים כמו PWG לפני שהצטרף ל-ROH. הוא אוהב לעבוד בסגנון חזק, וזה שירת אותו נאמנה בקרבות מול מתאבקים כמו קנטה וג'ימי רייב. הדבר היחידי שמאט אותו כרגע: גודלו (בעיקר היעדר גודלו..), אך לא אופתע לראותו ב-TNA או כאחד מה-top guys באינדיז במוקדם או במאוחר.
במקום ה-9:לארי "Sweet N Sour" סויניו
לארי "Sweet N Sour" סוויני
אם באולדסקול עסקינן, אתם בוודאי מדברים על לארי סוויני. סוויני נוהג לנטוש את מהלכי האינדיז הרגילים למען מהלכים כמו הנחתות אגרוף ופיילדרייברים. אלו תרגילים שכיכבו בגדול בממפיס של שנת 1985. יש לו גם את החולצה הכי מגניבה ברסלינג כיום.
אולי אתם זוכרים אותו הודות להופעתו היחידה ברו כ"ניק הוגאן". יש מצב שאתם כמוני ומנסים בכל הכח לשכוח מזה.. בכל מקרה, לסוויני יש את הכריזמה להצליח ברסלינג לפני שיסיים את חלקו.
במקום ה-8: דליריוס
דליריוס
דליריוס היה חלק מ-TNA למשך שבוע בערך, אבל לצערם הוא כרגע מבלה את מרבית זמנו ב-ROH. די קשה לדמיין שארגון כמו ROH יהיה מקום מתאים עבור יצור לטאתי שמדבר ג'יבריש, אך בסופו של דבר הסמארקים הכבדים של ROH אימצו את דליריוס לחיקם למרות שהוא לא מבצע 55 וריאציות של ריסטלוק.. דליריוס וורקר לא רע, אך בעיקר גימיק שלו הקפיץ אותו לרשימה שלנו. הוא נחשב כרגע לאחד מהפרפורמרים הכי בלתי נשכחים באינדיז.
במקום ה-7: סטיב קורינו
סטיב קורינו
מלך האולדסקול מתאבק כיום בכל מקום אפשרי חוץ מ-WWE ו-TNA. הוא מככב בעיקר ביפן, אנגליה, אירופה וצפון-מזרח ארה"ב. קורינו מתאבק כרגע בעיקר עבור ZERO ONE ו-HUSTLE ביפן + 1PW באנגליה, אך הוא קפץ למספר הופעות אורח ב-ROH כדי להילחם עם הומיסייד כשהלו"ז שלו איפשר זאת. קורינו אינו הבחור הכי מסנוור בביזנס, ואין לו גוף מרשים במיוחד, אך הוא מסוגל ויודע לייצר קרבות טובים מאד. זה בתכל'ס כל מה שניתן לבקש.
במקום ה-6: נייג'ל מקגינס
נייג'ל מקגינס
נייג'ל נחשב למובחר שבמובחרים בכל הנוגע לסגנון ההיאבקות האירופאי. הוא התאבק גם ביפן כשעבד עבור NOAH וייצג את ROH. מקגינס משמש כאחד מהמתאבקים המובילים של ROH. הוא הפך לאלוף הפיור של הארגון והשתתף בסדרת קרבות מוערכת במיוחד מול בריאן דניאלסון ב-2006. לנייג'ל היה קרב אחד בלבד ב-TNA, והוא השתייך (למשך תקופה קצרה) ל-OVW (כולל מספר גיחות כג'ובר בתוכניות המשנה של WWE) לפני שעזב. בהחלט יש לו מספיק כישורים וכריזמה כדי להצליח באחד משני הארגונים הגדולים בטווח 5 השנים הקרובות.
He's in it to win it!
במקום ה-5: מייק קוואקנבוש
מייק קוואקנבוש
ככל הנראה מדובר במתאבק המוכשר ביותר אי פעם שמעולם לא הופיע ב-WWE, WCW, ECW, TNA או ROH. קוואקנבוש היה עסוק בעיקר עם ארגון CHIKARA ואימן חבורות מתאבקים על מנת שיוכלו להתאבק שם וב-CZW. הוא מתאבק באופן קבוע באירופה ומספר ארגונים בצפון-מזרח ארה"ב כשבריאותו מאפשרת זאת. מייק גם נחשב לאחד מהשדרנים המוצלחים ביותר בביזנס הודות לעבודתו ב-CHIKARA. סגנונו של קווקנבוש משלב יסודות של לוצ'ה ליברה עם היאבקות אמריקאית ויפנית. הסגנון הנ"ל מזוהה עם ארגון CHIKARA, ויישאר כך כל עוד שחניכיו ממשיכים להתאבק.
במקום ה-4: קולט קבאנה
"classic" קולט קבאנה
כותב המאמר לא ציין את קבאנה משום מה, אך אני סבור שיש לו מקום מכובד ברשימה הזאת. קבאנה הינו אחד מהמתאבקים היותר מצחיקים שיצא לי לראות באינדיז, אך הוא יודע גם לגלם את הבחור הרציני והקשוח במידת הצורך. הפיוד שלו עם הומיסייד היה אחד מהאהובים עליי השנה, ואפילו מאט קאפוטלי ציין (כשהתארח אצלנו) שקולט חייב לקבל חוזה פיתוח עם WWE. אני לא חולק על דעתו ולו במעט.
קבאנה ראוי לכל המחמאות בנוגע ליכולותיו בזירה ועל המיק.
במקום ה-3: נקרו בוצ'רו
נקרו בוצ'ר
נקרו זוכה בד"כ ליחס של "וורקר בקרבות מוות" ע"י אוהדי ההיאבקות החכמים, אך ראוי לציין שהוא כנראה הוורקר המוצלח ביותר בתחום הזה בכל ארה"ב. זהו אדם שיתאבק בקרב חוטי תיל בשישי בלילה, וינהג 10 שעות כדי להתאבק בטורניר מוות למחרת. למה לו לעשות דבר שכזה? ובכן, זה בוודאי לא בגלל הכסף. אתם יכולים לדבר על אקסטרים ועל WWECW כמה שבא לכם, אבל נקרו בוצ'ר יותר הארדקור ממה שהמתאבקים הללו יהיו אי פעם. מההגדרה האחרונה ניתן להוציא את טרי פאנק ומיק פולי, אבל סביר להניח שאפילו הם יסתכלו על בוצ'ר ויאמרו: "זה חתיכת בנזונה קשוח".
במקום ה-2: כריס הירו וקלאודיו
The Kings of wrestling (כריס הירו וקלאודיו קסטניולי)
שני המתאבקים האלה ראויים לדירוג ברשימה גם בנפרד, אך הם מקבלים דירוג משותף עקב היותם (לדעת חלק נכבד מהאוהדים) הצמד הכי טוב בצפון אמריקה כרגע. לא מאמינים לי? תעיפו מבט ב"Tag World Grand Prix Night 3" של CHIKARA לשנת 2006. הירו נמצא באינדיז מאז 1998, והתאבק בעיקר עבור CZW ו-IWA MS. בנוסף לכך, הוא עבד לתקופה מסוימת באירופה ומקומות אחרים. הירו משמש כרגע כאלוף העולם של CZW במשקל כבד והחזיק בתואר הזוגות שלהם (עם קלאודיו).
קלאודיו השוויצרי עבר לארה"ב בשנה שעברה והביא את האפרקאטס שלו ל-ROH, CZW, PWG, CHIKARA וכמעט כל ארגון אינדיז רציני בארה"ב. קלאודיו מתנשא לגובה "5'6 ומגמד את רוב מתאבקי האינדיז. יש לו אפשרות לפרוץ קדימה לארגונים הגדולים בעתיד אם יחפוץ בכך, ואולי בתפקיד מעט יותר מרשים משוטר. אם הירו וקלאודיו יעדיפו לשלוט בדיוויזיית הזוגות לנצח, זה בהחלט יהיה קול מבחינתי.
ובמקום הראשון:
בריאן "American Dragon" דניאלסון
ללא ספק, תואר "המתאבק הטוב בעולם שלא מופיע בטלוויזיה המקומית של ארץ מולדתו" חייב להשתייך לבריאן דניאלסון. דרגון כרגע משמש כאלוף העולם במשקל כבד של ROH ו-FIP. כמו כן, הוא התאבק בקרבות של 60 דקות מול כמעט כל יריב אפשרי. סגנונו של דניאלסון לא אהוד ע"י כולם, וחלק מהאוהדים מגדירים את יכולתו הטכנית כ"משעממת". אבל למי אכפת? כאן זה האינטרנט וההיאבקות הטכנית מייצרת במוחינו חלומות רטובים + דברים יותר מדי מגעילים מכדי שאוכל לתאר בטור המשפחתי הזה…
אם הייתם חלק ממועדון המעריצים של "בנואה איז גאד" באמצע שנות ה-90, בוודאי כבר הצטרפתם למועדון ה"דניאלסון איז גאד" שנוצר לאחרונה. השאלה הכי מתאימה כרגע היא לא "האם מגיע לו להתקדם לבמה יותר גדולה?" אלא "האם ייתנו לו את ההזדמנות שכ"כ מגיעה לו?".
נכתב במקור על ידי תמיר15
