תורה, או אם תרצו: מערכת חוקים, היא אינה המצאה של היהדות, לכל עמי קדם הייתה חוקה על פיה התנהלו אורחות חייה.
ועדיין אפשר להבחין בהבדל ברור בין חוקת היהדות לחוקת שאר העמים, כל חוקה אחרת מלבד תורת היהודים הייתה בעצם תוצאה של הכרח המציאות, כמו כל אומה מתוקנת כיום, שיש לה חוקים ודינים בכל תחום מתחומי החיים, כך גם בימי קדם, החוק היה תוצר של הכרח הקיום של כל אומה, חוקים נועדו לשמור על הסדר ועל הקיום.
חוקי ישראל, מאז ומעולם נתפסו כיצירי האלוהים שניתנו לאומה ביד נביאיו.
תורת ישראל היא היחידה המייחסת את כל חוקיה לאלוהים, ואת המחוקק אינה רואה אלא כנביא האחראי להעברת החוקים מאת האלוהים ולא יותר.
חוקותיהם של שאר העמים נכתבו על ידי המלך או הזקנים שבאותה התקופה, פעמים רבות האמין המלך כי החוקים שחוקק הם חוקים מאת האל, או שהוא עצמו אל, אבל תוקפם של החוקים היה תמיד באשר היו חוקי המלוכה, לא חוקי האלוהים.
את עם ישראל אנו רואים מראשית הווייתו מתקיים ללא מלך, מפולג לשבטים, ובכל זאת המשפט היה על ידי שופט שקם לפתע מכוח נסיבות כאלה ואחרות ושפט את העם.
סמכותם של השופטים לא הייתה מכוח חכמתם המיוחדת, ולא היו אלו הזקנים החכמים שבעם, בדרך כלל נתייחדו השופטים על ידי מעשי גבורה מדיניים שהראו בעליל כי רוח ה' אתם.
בכך הוסמכו כבר ונתקבלו על ידי העם כשופטים.
קיומם של השופטים מעיד בעליל גם על הצורך שהיה בעם למערכת משפטית אוכפת ומבצעת, שהייתה חסרה בלעדיהם.
עובדות אלו מראות לכאורה, כי בסיס החוק היה שווה ומקובל בכל השבטים, למרות שלא היה שום דבר שאיחד אותם, עדיין היה בסיס חוקי שאיחד אותם ללא צורך במלך או מחוקק אחר המקובל על הכל.
השופט לא היה יוצר החוקה אלא המבצע את החוקה הקיימת והמשליט אותה בפועל על העם שכבר הייתה החוקה מקובלת עליו מאז ומעולם.
את כל אלה אפשר להבין בכך שכבר הייתה חוקה מוקדמת ומקובלת ללא עוררין, ללא צורך במלכות שתסמיך מכוחה על החוקה,
- תורה אלוהית.



ציטוט ההודעה


