השפעת המלחמה ה-1 ותוצאותיה על צרפת:
צרפת היתה אמורה להיות המנצחת הגדולה של המלחמה.
היא הביסה את האויב המסורתי-גרמניה, וקבעה הסכם שלום המחליש את
עוצמתה המדינית ויכולתה של גרמניה. אבל, על צרפת הוטל לשמור על הסדר
האירופאי לבדה, זאת משום:
1. ארה"ב דוגלת במדיניות הבדלנות.
2. ברה"מ בונה את המשטר הקומוניסטי.
3. בין צרפת לבריטניה ישנן מחלוקות רבות.

הצרפתים לא האמינו בשלום עם גרמניה, וראו בחולשתה לאחר המלחמה חולשה
זמנית בלבד.
למרות שגרמניה הפסידה במלחמה, החברה הגרמנית היא חברה דינמית, בעוד
שהחברה הצרפתית תקועה.
ב-1871 שתי החברות הן בעלות מס' אוכלוסיה זהה, אחרי המלחמה בצרפת יש 40
מליון, בעוד שהחברה הגרמנית צמחה ל- 60 מליון.
צרפת ירדה למעשה במשקלה הפוליטי לעומת כל המדינות האחרות.

מבחינה חברתית:
המלחמה יוצרת אחוות לוחמים, האיכר, הפועל, והסוחר הופכים לבני עם אחד.
המלחמה וזכרונה הופכים ל"כור היתוך" של העם הצרפתי.
הסולידריות תרמה להרחבת השיוויון האזרחי, והביאה למצב חדש המערער את
המבנה החברתי הישן ויוצר שינויים בשכבות החברתיות.
מבחינה דמוקרטית:
# החברה הצרפתית בשלה להרחבת המעגל הדמוקרטי, כמו הורדת גיל הבחירה
ועירוב נשים.
# חלק מהלוחמים התקשו להסתגל לשגרת החיים האזרחיים והרגישו ניכור
וחוסר שייכות כלפי סביבתם, עם ביקורות ותביעות כלפי ראשי ממשלותיהם. הם
הנהיגו תנועות מחאה חברתיות שהתפתחו ל-2 כיוונים:
פציפיזם: שאיפה לשלום והתנגדות למלחמה.
מיליטריזם: שאיפה למלחמה, ורצון לחזק את הצבא.
התחזקות גוש הימין מול גוש השמאל והמרכז הפוליטי.
מבחינה תרבותית:
בתקופה שלאחר המלחמה התפתחו זרמים חדשים תרבותיים, שרצו לבטא מרד
ומצאו את ביטויים בציור, בפיסול, במוזיקה, בספרות ובקולנוע.
מבחינה דמוגרפית:
בעקבות המפה המדינית החדשה של צרפת- מתרחשים תהליכי הגירה פנימיים
במדינה.( מאזורים כפריים לערי תעשייה גדולות), ותהליכי הגירה חיצוניים מארץ
לארץ.
מבחינה כלכלית:
# הוצאות אדירות של המדינה לשיקום ובנייה לאחר המלחמה.
# הקשיים במעבר ממשק המגוייס למלחמה למשק המייצר לימי שלום.
# נטל התמיכה של הממשלות בנפגעי המלחמה: משפחות חללים, נכים ומובטלים.
# מדיניות אינפלציונית יזומה מצד הממשלות למימון ההוצאות המרובות
שהוטלו על המדינה- הדפסת כסף.
# פגיעה בשכר העולמי: אובדן השוק הרוסי, התפרקות הקייסרויות, ארה"ב ויפן
תפסו את מקומה של בריטניה בשוק העולמי.
# אובדן חובות והשקעות של המדינה ומשקיעים פרטיים ברוסיה (קומוניזם).


הבעיות העקריות של צרפת ודרכי התמודדותה עם בעיות אלו:
דמוגרפיה:
1.5 מליון הרוגים, 3 מליון פצועים. אלמנות ויתומים רבים נשארו ומהווים נטל על
משלם המיסים ואוצר המדינה. כמחצית מבני ה-20-30 נהרגו. שכבות גיל שלמות
נמחקו, בגלל שיטת הגיוס.
אזורים רבים נשארו בלי דור העשרה.
דרך התמודדות: בשנות ה-20 צרפת מעודדת הגירה. המהגרים מגיעים ממזרח
אירופה, תורכיה, סוריה, לבנון.
בשנות ה-30 יש משבר כלכלי גדול. לכן המהגרים נתפשים כגורמי אבטלה, נוצרת
גזענות, אנטישמיות, נוצרת שנאת זרים.

שלטון:
השלטון בצרפת הוא רפובליקה דמוקרטית- משטר שבראשו עומד נשיא שנבחר
בבחירות דמוקרטיות.
באווירה שהתפתחה לאחר המלחמה נוצרה אנרכיה פרלמנטרית:
# הפרלמנט הצרפתי מפוצל לקבוצות פוליטיות קטנות, דבר שלא אפשר את
הבטחת רציפות השלטון.
# ממשלות מתחלפות לעיתים קרובות ומתגלות פרשיות שחיתות של פקידים
גבוהים ופוליטיקאים.
# בשל שיטת הבחירות היחסית נוצר פיצול מפלגתי רב, ממשלות קואליציוניות
מסובכות הוקמו וחילופי ממשלות דחופים שיתקו את יכולת התפקוד
הפרלמנטרית.
הוחרף הקיטוב בין השמאל לימין למרכז.
בימין: מתחזקים השמרנים המלוכנים, ומשנות ב-30- בעקבות עליית הנאצית
לשלטון- הניאו פשיסטים (שנקראים "צלב האש"), וקבוצות קיצוניות אחרות.
בשמאל: התחזקות הקומוניסטים על חשבון הסוציאליסטים.
במרכז: המרכז עובר מצד לצד, בהתאם לאינטרסים ולמחיר (פוליטי, כלכלי..).
השלטון עובר בין הגושים בתדירות גבוהה, והיו ממשלות שהחזיקו מעמד פחות
משבועיים.
# מתפתחת סלידה מהדמוקרטיה, וחלומות על מנהיג חזק שישליט סדר בצרפת.
# יהודים שכן השתלבו בפוליטיקה היו שייכים לשמאל (הם לא היו יכולים להיות
שייכים לימין). היהודים בלטו בקומוניזם!
דרך התמודדות:בין השנים 1926-1929 מוקמת ממשלת אחדות לאומית (שכוללת
בתוכה גם את הימין וגם את השמאל) בראשות פואנקרה.
ב- 1936 מוקמת ה"חזית העממית" (הסכם בין מפלגות שונות במטרה לשמור על
הדמוקרטיה הצרפתית) כדי להציל את הדמוקרטיה מהפשיסטים לאור פלישת
היטלר לחבל הריין המפורז.

חברה:
בעיית החברה הצרפתית שלאחר המלחמה היתה קשה ביותר:
# "הדור האבוד"- החיילים המשוחררים נתקלו בקשיים של השתלבות.
# החברה הצרפתית מקוטבת מימין ומשמאל, חילוקי דעות בכל נושא שעל סדר
היום: ממבנה המשטר ועד היחס לגרמניה.
החברה נוטה בין פציפיזם לבין מיליטריזם.
בשנות ה-30 יש החרפה של הקיטוב החברתי בעיקר בשל פרשיות שחיתות
כלכליות.
# ב-1936, בעקבות הקמת "החזית העממית" מתפתחות שביתות ענק במפעלים
גדולים.
# ארגונים פשיסטיים שקמים בצרפת מטילים טרור חברתי באזורים שונים.
# ישנם נסיונות של תושבי אלזס- לוריין להפרד מצרפת.
דרך התמודדות: 1) בין השנים 1926-1929 מוקמת ממשלת אחדות לאומית
בראשות פואנקרה.
2) ממשלות אחרות מנסות לשפר את רמת חייהם של העובדים ע"י רפורמות
סוציאליות, ומדיניות כלכלית נועזת שזוכה להתנגדות הבורגנות.
3) ממשלות שונות מנסות לפרק את הארגונים הפשיסטיים וע"י כך להתמודד עם
הטרור הימני.
4) באלזס-לוריין משליטים מדיניות תרבותית וחינוכית צרפתית.
ככלל לאחר המלחמה מורחב בצרפת תפקידה של המדינה.

כלכלה:
1. אובדן כוח אדם במימדים גדולים.
2. הרס תשתיות- המלחמה התחוללה באזור הצפון שם מרוכזת התעשייה
הכבדה, וכתוצאה מכך נפגעה תשתית התעשייה הצרפתית.
3. קשיים במעבר מכלכלת מלחמה לכלכלת שלום, חזרת החיילים המשוחררים,
נכים, אלמנות ויתומים.
4. אובדן ההשקעות ברוסיה. ב-50% מהשקעות צרפת בחו"ל, בעיקר ברוסיה,
הולאמו כתוצאה מהמהפכה.
5. אינפלאציה: ירידת ערך הכסף.
6. צמיחה כלכלית איטית.
7. המשבר העולמי 1929 פגע בייצור והאבטלה גברה. לארה"ב אין כסף!
8. בעקבות האינפלציה- בריחת הון. למי שיש כסף- משקיע אותו בחו"ל.
9. פרשיות שחיתות של פקידים ואנשי ממשל.
דרך התמודדות: 1) חלק מההכנסה הלאומית הצרפתית באה מהחקלאות שלא
נפגעה. צרפת סובלת פחות מגרמניה מהמשבר בגלל האיזון בין התעשייה
לחקלאות.
2) התמודדות עם האבטלה באמצעות צווי חירום והגבלה חוקית של כניסת
פליטים.
3) דרישה לתשלום פיצויים מגרמניה, והפלישה לחבל הרוהר כדי לקדם את
תשלום הפיצויים (חבל עשיר במחצבים).

ביטחון:
לאחר המלחמה צרפת חששה מגרמניה ולא סמכה על חבר הלאומים:
# בשנות ה-30 יש בצרפת מחסור בחיילים בשל השנתונים החסרים מהמלחמה.
# בשל חוק 40 השעות התעשייה הצרפתית ייצרה פחות מגרמניה (חובה לעבוד רק
40 שעות בשבוע).
# צרפת בונה קו הגנה- קו מז'ינו המסתמך על ביצורים והגנה סטטית. בשנות ה-30
מוזרם כסף רב לביצוע תוכנית זו.קו מז'ינו מסמל קיפאון מחשבתי צבאי והזנחת
אסטרטגיית התקיפה.
דרך התמודדות:1) צרפת חותמת על הסכם הגנה עם פולין.
2) בשל הנחיתות מול גרמניה מדיניות החוץ הצרפתית הופכת להיות תלויה
במדינות אחרות כמו: בריטניה.
3) תפיסת ביטחון הגנתית הדוגלת בהסתגרות אחרי ביצורי קו מז'ינו.

למרות חולשת הדמוקרטיה בצרפת, לא הצליחו הכוחות האנטי-דמוקרטיים
להפילה, מדוע?
הכוחות האנטי דמוקרטיים הם הקיצונים: פשיסטים ומילטריסטים,
הקומוניסטים והפציפיסטים.
# העם הצרפתי שגדל על המסורת הדמוקרטית, עוד מימי המהפכה הצרפתית, לא
הלך שבי אחרי הבטחות הקיצוניים משני הצדדים הפוליטיים. המרכז הפוליטי
הנשען על מעמד בינוני- בעלי מלאכה ואיכרים- לא רוצה שינוי וחושש ממהפכות.
# היותה של צרפת מדינה קולוניאלית: במזה"ת (מנדט על סוריה ולבנון), במזרח
הרחוק (הודו וסין- אימפריאליסטי) ובארצות צפון אפריקה (קולוניות) מספק
מקורות מחייה בזמן המשבר הכלכלי וממתן אותו מעט.
הדמוקרטיה הצרפתית סבלה קשות בשנות ה-20 ו30, הייתה חלשה ושסועה
מימין לשמאל, משום כך היא לא יכלה למלא את תפקידה בבלימת הכוחות
הפשיסטיים באירופה, דבר שהביא לנפילתה המהירה ביוני 1940.

היהודים בצרפת בין 2 מלחמות עולם:
ערב מלחמת העולם ה-2, מנתה אוכלוסיית צרפת כ-43 מליון תושבים, ובכללם כ-
330,000 יהודים. החוק הצרפתי הפריד בין "היהודים הצרפתיים בני דת משה"
ובין היהודים הזרים (שלמעשה לא התפקדו כיהודים, אלא בספירה לפני ארצות
מוצאם, ולכן קיים אי דיוק בנוגע למספרם).
הגורמים לפיצול בין קבוצות היהודים:
א. שאלת ההזדהות עם צרפת והלאום הצרפתי, מתקשר באופן ישיר להשתלבות
חברתית.
ב. יחסם של הקבוצות השונות ליהדות ולציונות.
ג. האווירה בשנות ה-30 בצרפת שהגבירה את שנאת הזרים. (קומוניזם ברוסיה,
משבר כלכלי, פשיזם באיטליה).

היהודים הצרפתיים בני דת משה:
# רובם היו צרפתים ותיקים, מיוחסים, משולבים במבנה החברתי ומאמינים
בערכי היסוד של החברה הצרפתית.
# ב1791 העניקה האספה המחוקקת ליהודים אמנסיפציה רשמית.
המדינה נתנה להם זכויות אזרח מבלי שהיו צריכים להאבק עליהם.
בתקופת נפוליאון המדינה בנתה דפוס ארגוני מערכתי. דתו של היהודי הוכרה
כעניינו הפרטי, והוא הפך, בהתלהבות רבה, למיזוג צרפתי יהודי שפתח לו דרך
להשתלבות והטמעות חברתית.
# הם חיו לרוב באחת הערים הגדולות של צרפת (בעיקר פריז). עסקו במסחר,
במקצועות חופשיים, מיעוט במגזר הציבורי, ואף החלו לתכנן כניסה לעולם
הפוליטיקה.
# התגאו באהבת המולדת לצרפת, ובחלק שלקחו היהודים במלחמות צרפת.
נאמנותם באה לידי ביטוי בנייטרליות פוליטית קולקטיבית. השתדלו לא לבטא
השתייכות פוליטית.
# הפטריוטיזם שלהם הרחיקו אותם מהמסורת היהודית ומהמוסדות היהודיים.
# הצרפתי בן דת משה הקפיד לנתק עצמו מהציונות.

היהודים הזרים:
החלו להגיע בגלי הגירה ממזרח אירופה בשנות ה-80 של המאה ה-19:
# לאחר חתימת הסכמי השלום ב1919 מגיע גל מהגרים יהודיים מהמדינות
החדשות- הבלטיות, הונגריה, רומניה.
# בשנות ה30 של המאה ה20 מגיע לצרפת גל נוסף של יהודים ממזרח אירופה,
צ'כיה, הונגריה וגרמניה.
חלק מהיהודים שמגיעים בשלב זה לצרפת מגרמניה הם ממוצא פולני.
# רובם שלחו את ילדיהם לבתי ספר ציבוריים וחילוניים כי הם היו זולים.
# הם באו ממשפחות שדיברו יידיש והקפידו על קיום מצוות הדת.
# 2/3 מאוכלוסייה זו גרה בפריז. 60% מהם עבדו כפועלים או כבעלי מלאכה.
מקומות התעסוקה עבורם הלכו והתמעטו (בגלל המשבר הכלכלי), אך בו בזמן,
גדל בהרבה מספר הפועלים היהודיים הבלתי חוקיים.
# יהודי זה שייך לזרם אידיאולוגי פוליטי מובהק.

קרדיט ל - sikumim.net