הרהורים

[ישראל]

לא יודע,
מה,
למה,

האם בכלל?

סתם,
אין לי כוח,
משהו צר,

זה ממש בגלל!

מבולבל,
הכל מבולגן,
היי?!

מוחי כבר נבלל...

הלך,
חזר,
וזה די מטופש,

את הזמן הוא גלל.

טוב,
אני כאן,
שוב,

ועדיין זמני נזלל...

ואיני יודע,
למה,
אימתי,
והאם בכלל???

[Aristokrates]

מאוד מבולגן.
ועדיין, אני מניח שזו המהות של הרהורים-
מחשבות שלא קשורות אחת לשנייה, חוץ מאולי סיטואציה הקשורה למחשבה א', המובילה למחשבה ב'.

ובכל זאת, למרות הבאלגן הרעיוני, ישנו סדר וויזואלי.
ואני חושב שזו הגדולה של היצירתיים(ציירים, פסלים, סופרים, משוררים וכו'...), שהם מציגים בצורה מעניינת את שעל ראשם.

כל שאלה פה, "בית", יכולתי להדביק על הרהור מסויים.
גם בעקבות המשפט למעלה, וגם בעקבות הטקסט עצמו-
ניתן לראות שאין הרהור על משהו מסויים, אלא הרהורים כללים.

נהניתי

[ישראל]

מאוד מבולגן.
ועדיין, אני מניח שזו המהות של הרהורים-
מחשבות שלא קשורות אחת לשנייה, חוץ מאולי סיטואציה הקשורה למחשבה א', המובילה למחשבה ב'.

ובכל זאת, למרות הבאלגן הרעיוני, ישנו סדר וויזואלי.
ואני חושב שזו הגדולה של היצירתיים(ציירים, פסלים, סופרים, משוררים וכו'...), שהם מציגים בצורה מעניינת את שעל ראשם.

כל שאלה פה, "בית", יכולתי להדביק על הרהור מסויים.
גם בעקבות המשפט למעלה, וגם בעקבות הטקסט עצמו-
ניתן לראות שאין הרהור על משהו מסויים, אלא הרהורים כללים.

נהניתי

כמו שאמרת, הבלאגן הוא היצירה פה.
לקחת בלאגן ולעשות ממנו שיר מסודר,
ושעדיין ישאר המסר של הבלאגן המחשבתי של הכותב.

זה בדיוק מה שהשיר הזה אמור להביע,
השיר מדבר על משהו מסויים שמטריד את הכותב,
מבלבל את מחשבותיו,
הולך וחוזר...

קיצ'ר, משהו מטריד...

שים לב שהשיר בנוי בצורה כזו שהשאלה הראשונה,
היא גם זו שאתה מסיים הכותב את השיר...

[ה"כותב" זה בעצם אני, אבל נוח לי לדבר על היצירה כאילו מבחוץ חח]

[-Nadav-]

באלגן , לא הבנתי תרעיון כ"כ