לא, לא הביטחוני...
אני מנסה לחשוב, איך זה שרק אחרי הרבה שנים אני מבין שזה מה שאני אוהב, ואוהב גם לעשות את זה..
עזבו אתכם כמה אני גרוע, או כמה אני טוב, או כמה כל אחד פה שווה משהו,
העניין הוא הכיף שבזה, לצחוק על חברים, לספר סיפור, להעביר את הזמן, ומי יודע, אולי אפילו להצליח..
אז למה אנחנו לא רואים חבר'ה עומדים בפינות רחוב מרפרפים להם להנאתם? מוזר... כי המון אנשים אוהבים ראפ בארץ...
אז קראתי דיון בפורום אחר (אני חושב...) שמישהו כתב שיש הבדל בין ישראל לארה"ב בגלל כמות האנשים, התרבות, בלה בלה בלה..
אז אני לא מאמין לזה כל כך. לדעתי יש כאן כמה בעיות מרכזיות, שאם זה לא ייפתר, אני לא רואה הרבה עתיד תרבותי למדינה (ולא, סלבים ברגע זה לא נחשב).
אז ביג אפ לפישי הגדול שמגיע למעגלי פריסטייל, ועוזר לחבר'ה צעירים לצאת החוצה ולהשתחרר, לנסות להראות לכולם מי הם,
אבל פישי לבדו לצערי לא מספיק.. הוא אמנם עושה עבודת קודש אבל לעשות את זה לבד זה קשה עד בלתי אפשרי.
עוד בעיה זה הכסף. בארה"ב אמנים מרוויחים כמויות מפגרות של כסף, ככה שכל דביל בכל שכונה יכול לקום, לבנות לעצמו שם, סגנון, להכנס לסצינה ולהרוויח טונות, כדי לעזור לעצמו לחברים ולשכונה ממנה הוא בא (בדר"כ, כן?). אז בארץ זה לא כזה משתלם להיות אמן, כי המדינה נהיית רוויה בשניה, ואמנים עולים ויורדים ברגע, אז אנשים אפילו לא טורחים לפתוח את הפה ולנסות..
צריך יותר להשקיע באנשים, בעיקר בדור הצעיר, שממנו אולי תבוא הגאולה!!
בקטע של התרבות, מה שאני כן יכול להבין, שאנחנו בתור ישראלים - ביישנים. זה אמנם נשמע שטות, אבל זה נכון. אין הרבה אנשים בארץ שיהיו מוכנים להכנס פעם ראשונה למעגל פריסטייל, גם אם אין להם מושג בשיט מה להגיד ואיך לזרום..
אני לדוגמא לא רואה את עצמי נכנס למעגל כזה וזורק חרוזים, לפחות לא בזמן הקרוב, ובטוח שלא בפעם הראשונה, אז זה פאדיחה..
אז הבעיה היא שהתרבות שלנו מונעת מאיתנו לעשות דברים טובים!
אין לי כח, חפרתי. מה דעתכם? איך אפשר לשפר את הסצינה בארץ?




ציטוט ההודעה
