חצות בפריס .
"חצות בפריס" של וודי אלן ממשיך את שיטתו לכתוב, לביים ולהוציא לקולנוע סרט מדי שנה. ברזומה של היוצר ישנם "קח את הכסף וברח" (1969), "הרומן שלי עם אנני" (1977), "שושנת קהיר הסגולה" (1985), "בעלים ונשים" (1992) ואחרים שאני אוהב מאוד. ראיתי רבים מסרטיו מהעשורים הללו פעמים רבות ותודות להם אני מחכה ומצפה מידי שנה בשנה לראות את יצירתו החדשה, על אף שכל סרטיו במאה ה-21 נופלים מההישגים של סרטיו הקודמים.
ב"חצות בפריס" גיל ואִינֶז האמריקאים הם זוג מאורס המבלה בפריס עם הוריה. באופן הרגיל אצל אלן, גיל (אוון וילסון) הוא תסריטאי שרוצה להיות סופר, ואינז (רייצ'ל מק'אדמס, "היומן", "שרלוק הולמס") באה ממשפחה עשירה, והם נתקלים במקרה במסעדה בפול וקרול, זוג מכרים שלה. בימים הבאים אינז מעדיפה להסתובב איתם, בעיקר בשל משיכתה לפול (מייקל שין, "פרוסט/ניקסון") שאותו גיל לא יכול לסבול. הוא מעדיף לשוטט ברחובות פריס, בעיקר מכיוון שבכל לילה בחצות הוא עולה על מכונית שלוקחת אותו תשעים שנה אחורה, לפריס של שנות ה-20 של המאה שעברה, ולא סתם לפריס, אלא למקומות שבהם מבלים אנשים מפורסמים דוגמת המלחין-והפסנתרן קול פורטר, הסופרים ארנסט המינגווי, סקוט פיצג'רלד ואשתו זלדה, הציירים פאבלו פיקאסו וטולוז לוטרק ודמויות נוספות שמאכלסות כיום את דפי ההיסטוריה של התרבות של המאה ה-20. בכל בוקר כשהוא חוזר להווה, הוא עובד על הספר שהוא כותב, וכשהוא רואה את אשתו הם לא מסכימים על דבר.
הסרט מעניין ברובו, יש בו קסם רב בעיקר תודות לרוח התקופה הישנה ומריון קוטליאר המשגעת ("התחלה") כאדריאנה, אך הוא נמשך יותר מדי והוא חוזר על עצמו. ישנם ניצוצות של וודי הטוב והמוכר, והוא מוצלח יותר מרוב הסרטים שלו בשנים האחרונות, למרות שבעבר כתב אלן משפטי מחץ מצחיקים יותר ודמויות מלאות ומורכבות יותר – כולל דמויות המשנה ודמויות השוליים הקטנות יותר. קאת'י בייטס טובה כגרטרוד סטיין הסמכותית, אך היא – כמו קרול, החברה של פול, ועל אף ששתיהן דמויות משניות – לא זוכה למספיק אישיות ושורות מוצלחות. הן משרתות את המטרה שלהן ותו לא. וכך גם בשלושת הקטעים המלאכותיים עם קרלה ברוני היפה, אשתו של הנשיא סרקוזי. ועוד הוכחה לכך שמדובר בוודי החדש: לסרט יש סוף טוב.
היחסים בין הזוג המאורס נראים מראש אבודים ואת ה'מסר' היחיד שבסרט (היה נחמד לוּ היו בו יותר תוכן ועומק), שמובהר לגמרי בעלילה שלו, הוא דואג להכריז בשיחה מיותרת בין גיל לאדריאנה (קוטליאר) ליד העמוד אחרי שהם מתרחקים משולחנו של לוטרק במועדון המולין רוז'. גם מקומו של הקטע עם אדריאן ברודי ("הפסנתרן") כסלבדור דאלי, שבה הוא גם פוגש את הבמאי הספרדי לואי בונואל אינו ברור, מלבד השעשוע שבדבר ("אתם סוריאליסטים"). הוא אינו מוסיף דבר; לו היה מדובר במפגש של גיל בפעם הראשונה שהוא מגיע לעבר, זה היה בסדר, אבל בשלב הזה שבסרט זה סתם לשם קישוט. עוד קטע בשביל הקטע.
גיל בהווה המום לגלות את שמו בספר של אדריאנה והוא שאומר להמינגווי את המשפט שהפך לציטוט המפורסם שלו בנוגע לספר "הקלברי פין". עם הרעיון של דמות מהעתיד ש'נכנסת' ומתערבת ומשפיעה על עלילת ספר התעסק אלן בסיפור קצר בספרו המומלץ Side Effects, שבו אדם פוגש את מדאם בובארי והופך לחלק מעלילת הספר. לכל יוצר יש אלמנטים שהוא שב ועוסק בהם, ולאחד פורה כמו אלן יש רבים כאלו, במקרה הזה: דמות ראשית של סופר/תסריטאי (בין השאר: "חנה ואחיותיה", "קליעים מעל ברודווי", "לפרק את הארי"), גבר ואישה שנרטבים בגשם ("מנהטן", "בעלים ונשים"), היתקלויות מקריות וחוזרות עם אנשים ברחוב או במסעדה, ומשיכתו לעולם הפשע בדמות חוקר פרטי במקרה הזה (רשימה חלקית מאוד: "קח את הכסף וברח", "דני רוז האיש מברודווי", "פשעים ועבירות קלות", "תעלומת רצח במנהטן", "נוכלים בגרוש", "סקופ", "חלומה של קסנדרה").
זהו סרט נוסף שאלן צילם מחוץ לרובע העיר האהובה עליו מנהטן בשל התקציבים שהוא משיג באירופה. עם תקציב של 30 מיליון דולר, שהלכו בעיקר לתפאורות ותלבושות יפות, "חצות בפריס" הוא הסרט היקר ביותר של אלן אי פעם, והוא מצליח מאוד בארה"ב ובשאר העולם (הוא יעבור את "נקודת מפגש" ו"ויקי כרסטינה ברצלונה"). ואחרי שלושה סרטים שצילם באנגליה ("נקודת מפגש", "סקופ" ו"כשתפגשי זר גבוה ומסתורי") ואחד בספרד ("ויקי כרסטינה ברצלונה"), סרטו הבא יצולם השנה ברומא בהשתתפותו ועם פנלופה קרוז, אלן פייג' ("ג'ונו"), ג'סי אייזנברג ("הרשת החברתית"), ג'ודי דיויס ("בעלים ונשים"), אלק בולדווין ורוברטו בניני. כבר מסקרן אותי לראות מה הוא מתכנן (צפו לאזכור כלשהו לסרטים של פליני, שאלן אוהב).
טריילר הסרט:
[/CENTER][/B]
ספוילר: 
נכתב במקור על ידי .יוני.
