[סיפור קצר] תודעה מרחפת
"שלום לך.
ניצבת בפניך האפשרות אם להיכנס אל המציאות או לא. עוד מידע יתקבל בהמשך."
סקרתי את האזור. טוב, הייתי סוקר אותו לו היה קיים פיזית.
לא ראיתי כלום. על מנת שמׁח אנושי יוכל להבין את התמונה, אפשר לדמיין מראה, ובתוכה השתקפות של שום דבר. בניגוד למצופה, לא היה שום גוון של שחור. אדרבא, יותר בכיוון של סינוור לבן. אך... גם הצבע האחרון לא. ניחא.
לא ציפיתי להריח או לטעום כלום. גם חוסר הלחו וחוסר הטמפרטורה לא הפריעו לי, כנראה לנוכח העובדה שאף פעם לא חשתי או הרגשתי. אם אני צודק, אני למעשה מאין תודעה מרחפת. לא יותר מאשר משהו חסר צורה, שחושב.
"הרשה לי להסביר לך. לפניך מספר אפשרויות. אך עוד לפני, עליך להיוודע למצב הקיים:
אתה עומד להיכנס אל תוך מציאות. אתה יכול לבחור אם להפסיק לחשוב, ובכך תחדל מלהתקיים, או שאתה יכול לבחור להיכנס אליה, ולהתקיים. שים לב-" אמר, אך נקטע משלא הבנתי את הביטוי "לתשומת לבך?" ניסה.
נענסתי לשלילה. "כמה אבני נגף יכולות להיכנס בשיחה אחת" התלונן, אך שתקתי.
"בכל אפשרות שתבחר- אתה עדיין לא תזכור את השיחה הזו." הסביר.
לא לזכור את השיחה הזו, משמע כמו להסיר את התודעה שאני מפתח, והאפשרות האחרונה מאוד דומה לאי-קיום.
"ספר לי לאיזו מציאות אכנס." ביקשתי.
"לא יודע, זו אחת השאיפות הגדולות שלי, לדעת לאן אני מכניס אתכם." נאנח, ושקע לרגע בהרהורים.
"שאיפה זו ניצבת הרחק הרחק, באופר." שגעה אותי העובדה שאני קולט מידע ללא חושים, ואף יותר שגעה אותי העובדה שאני יכול להשתגע. כל המאורע היה מאוד הזוי.
"ראה-" פתח לבסוף. "תוכל להיוולד בתור אזרח מתמרד באיראן, שזו ארץ אוכלת יושביה. תוכל להיות מלך אטלנטיס, חיידק, צפרדע, או אולי המהפכן הגדול שיביא הרס על כל מה שיכיר.
"מה?" השתאיתי.
"אוח, לכל יצור חי צריך להסביר זאת. תודעות כמוך נוצרות ומתמוגגות, וחוזר חלילה, כאחיזת עיניים." לפני שהספקתי להגיב, הוא המשיך-
"הכל אקראי. מיקומך, זמנך, נתונים פיזיים, זנך מינך..."
אם כן, יכול להיות שאוולד כנקבה. מעניין אם העובדה שאני מדבר על עצמי בלשון זכר מוצדקת.
"אגב, יכול להיות שתוולד לעולם שבו תוזכר כאגדה, ויכול להיות שבכלל המידע על הגלגול הקודם שלך, או הבא, יהיה לאבן שאין לה הופכין.
השםה הציורית והמוזרה שלו נמאסה עליי.
"מעוניין להיכנס למציאות." הכרזתי. חיוך קטן נוצר בזווית פיו הלא גשמי. הוא הנהן. הנהון לא גשמי, כמובן.
"נעים להכיר." סיכמתי. "אני-"
"כן, כן, אני יודע מי אתה ומי היית. זו לא הפעם הראשונה שאנו מנהלים שיחה כמו זו." חיוכו התרחב. "אני מיכאל."
,
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי Aristokrates
