על הכל בעצם :(
אני לא יודע מה לחשוב בעצם..כאילו אני חושב שהחיים שלי בחרא ממש ככה כאילו
אח שלי התאום לא ממש מכבד אותי מה שמעניין אותו זה סיגריות ואלכוהול ואני לא מרשה כאילו אני מציב לו את הגבולות שההורים לא מצליחים.
הוא לא פעם ולא פעמיים אמר לי שאני ''אבא'' כביכול .. ואניח יודע אני ממש מציב גבולות אבל אני התחלתי לחשוב על ממש התאבדות
אני בתחילת השנה רשמתי מכתב שבכל דף מפורט על בן משפחה ועל חבר ממש קרוב לליבי והוא בעצם אמר לי שלא לעשות את זה..
מאז התחלתי להשתקם לעבוד ללמוד אבל עדיין נאי מרגיש שאני כלום!
שתלטן!חסר פרופורציה!''עושה פאדיחות ביציאות''
זה מה שאח שלי התאום מנסה להסביר לי בעצם אבל הוא לא מקשיב לי ואני מפחד להגיד להורים שלי שזה מה שיקרה כאילו שרוב הסיכויים שאני ''לא יהיה יותר''
ואני מרגיש שאנחנו כולם פשוט כולם!
''נולדים לעולם חרא''
לעולם שהכול בוא שחיטות אונס גניבה אי צדק כאילו שמישהו מכתיב לנו מה לעשות אתה נולד להות תינוק להתבגר לעשות צבא להתחתן לעבוד כמו חמור כל החיים ולמות!כאילו אנחנו נולדים לעולם שהילדים דוקרים ההורים משתגעים שהכול הפוך!שהכול משוגע.
סתם רציתי לפרוק פה כי אחשלי התאום לא ממש מקשיב לי ואני בדיוק חזרתי מיציאה ככה שזה מה שאני מרגיש מהלב אליכם!
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי משתמש אנונימי
