זה יהיה קצר
או שלא
בכל מקרה הרבה מאוד זמן לא הגבתי פה ואם להודות על האמת אני לא ממש יודע למה אולי זה הרגיש לי לא בזמן המתאים או שסתם לא התעורר לי הצורך בכל מקרה עכשיו אני מרגיש צורך לשתף אומנם לא בנוגע לסיטואציה ספציפית כלשהי אלא סתם איזה הצהרה ככלית כזאת על ההיכרות שלי עם החיים..
אז שנתחיל?
אוקי אז אני אורי בן 24 רווק הקשר היציב האחרון שלי היה במאה הקודמת, כניראה שאני אשם במצב הנוכחי, או שאולי אני פשוט לא מכוון למקומות הנכונים אני לא ממש יודע מה שבטוח הוא שיש לי הרבה מה להציע אבל אני לא מוצא את המקום הנכון להשקיע את האנרגיות האלו בו..
מאז ומתמיד ידעתי לנתח בצורה יחסית מדוייקת את החיים ומעולם לא הייתי בסיטואציה שלא ידעתי מה אני באמת רוצה אני די מודע לעצמי מהבחינה הזאת (הרגשית במקרה הנדון) ואולי באיזה מקום זה די מפחיד את הצד השני שמבחינתו נכנס לעסקה הזאת כדי לבדוק את טיב הסחורה ואני מפיל עליו תיק יחסית כבד, קשה לי להישאר בצד הרדוד של השיחה אני מוקסם יותר מידי מהפרטים הקטנים ואני מעמיק ולפעמים נוטה להיות גס רוח ולחקור מעבר לרשות שניתנה לי.
בכל מקרה הפסקה הזאת היא הקטע היחיד "בפריקה" הזאת שאני שופט את עצמי בנושא (פשוט הייתי חייב להניח יסודות כדי שיהיה בסיס יותר טוב להבין על מה אני מדבר בהמשך)
עכשיו האשמות כלפי הצד השני,
פתאום משום מקום אחרי שהכל נפלא נכנס לכן איזה ג'וק לראש ואתן מתהפכות עלינו ושלא תבינו אותי לא נכון אני בטוח שאנחנו אשמים במשהו אבל הבעיה היא שאנחנו לעולם לא נגלה במה אנחנו אשמים וגם אם כן זה בטוח לא כזה נורא, הסיפור שאתן עושות מסביב לכל זה זאת הבעיה אתן תמיד תמיד תמצאו דרך להפוך אותנו לאשמים המרכזיים גם אם לא היה לנו שום קשר לסיטואציה ואנחנו לא מכירים את המעורבים בעיניין מה שהכי חשוב הוא שאנחנו אשמים כי אתן קבעתן שאנחנו שקי האיגרוף שלכן בסיפור ואנחנו מצידכן נתפוצץ.
נשים זה עם קשה, אתה לא יכול להבין מה מתחולל להן בראש אתה מכבד אותן והן נעלבות שאתה לא מנסה יותר חזק להיכנס להן למכנסיים, אם אתה אגרסיבי הן נעלבות שאתה חושב שהן זולות, שאתה מתייעץ איתן לגבי השלב הבא הן טוענות שאתה לא מרגיש בטוח במערכת היחסים, שאתה מתייעץ עם מכרה הן קובעות שזה משהו שאתה צריך לשאול אותן אם אתה נותן להן להחליט אתה מיד הופך לאשם המרכזי בכישלון, בקיצור מה שלא תעשה ואיך שלא תעשה את זה מתי שזה יכשל אתה תהיה אשם אתה צריך לאכול את הכובע ולהודות במשהו שאתה לא עשית.
אבל מצד שני הן כל העולם שלנו, הן הסיבה שאנחנו קמים בבוקר וממשיכים הלאה הן הסיבה שאם נראה פרח יפה מיד יעלה לנו חיוך מטופש על הפנים בצורה לא רצונית, הן הסיבה שלהתגעגע לפעמים זה הדבר שגורם לנו להרגיש הכי מחוברים לאדמה.
הן הסיבה שלא משנה כמה פעמים ניפול איתן, לא נוותר כי זה האתגר של החיים זאת שליחות אתה חי ונושם יום יום כדי להחזיק לה את היד כשהיא מפחדת להישאר לבד או לחבק אותה כשהיא צריכה.
להקשיב לה שקשה לה ולקבל אותה כמו שהיא כי זה מה יש ועם זה ננצח..
ואחרי כל זה אחרי כל ההבנות האלו והמילים היפות עדין הסיבוך של להתמיד איתכן ביחסים ממושכים לפעמים אני מרגיש שכל מאמץ נוסף מקרב את הקץ ומרחיק את החלום את האדיאל שלנו את הכוח שלנו לרצות להמשיך.
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי sPoiled
