למה המשכתם הלאה?

[משתמש אנונימי]

הייתה לי חברה במשך 8 חודשים.. משהו סיפור אהבה אמיתי, אהבתי אותה יותר מאת עצמי, בילינו את כל ה-8 חודשים ביחד..
לא היה יכול להיות יותר טוב.. כל היום היא הייתה בראש שלי, כל מחשבה עליה באמת שימחה אותי, והזכירה לי כמה החיים יפים..

לפני 3 שבועות אנחנו נפרדנו, ונכנסתי לדיכאון עמוק, באמת הייתי עצוב ברמות שאני לא יודע כמה אנשים פה חוו ת'הרגשה הזאת..
עכשיו יחסית התגברתי עליה, אני כבר לא 'שבור', אני יוצא עם חברים והכל.. אבל אני לא רואה את עצמי בזמן הקרוב, ואולי גם בזמן הרחוק נכנס לקשר, כי אני פשוט מפחד להכנס למצב שהייתי בו אחרי שנפרדנו..
אני מאמין שהמחשבה הזאת תשתנה מתישהו, ואני ככל הנראה יתחתן יום אחד והכל

אבל השאלה שלי היא כזאת:
אם קרה לכם שנפרדתם ממישהי שאהבתם בצורה לא רגילה, שבאמת היא הייתה החיים שלכם לאותה תקופה..
והרגשתם את הכאב הזה של אחרי פרדיה, ואתם יודעים כמה זה כואב..

איך אתם מסוגלים להכנס אחרי זה לקשר? אתם לא מפחדים להרגיש שוב את ההרגשה הזאת?

[Fuck The What]

יש אלף ואחת סיבות כמו למשל:
1. אהבה חדשה, שאתה מרגיש משהו שעושה לך פרפרים בבטן.. אתה חייב ללכת על זה ולא חושב פעמיים.
2. תחושת הציפייה של "איתה זה לא יקרה" "איתה אנחנו ניהיה זוג חזק" "היא מדהימה, זה לא יקרה כמו בעבר"
3. יש את הפעמים שאנחנו פשוט רוצים חברה, מגע, מישהו קרוב שיבין אותך.
4. להראות לבת הזוג הקודמת שאתה חזק, שזה שהיא נפרדה ממך לא שבר אותך, שאתה ממשיך הלאה כאילו לא היה כלום.

ויש עוד המון המון סיבות... מקווה שתפנים כמה מאלה ופשוט תחליק את זה. אתה כולה בגיל ההתבגרות יש עוד ים של שנים לפניך.

[dach]

ברור שזה מפחיד.. ובכל קשר לוקחים את הסיכון שיכול להיות שנפגע, אבל זה שווה את זה וזה חלק מהחיים. אם לא תיקח את הסיכון תשאר לבד.. ואני בטוחה שזה לא מה שאתה רוצה

[VOCA]

הייתה לי חברה במשך 8 חודשים.. משהו סיפור אהבה אמיתי, אהבתי אותה יותר מאת עצמי, בילינו את כל ה-8 חודשים ביחד..
לא היה יכול להיות יותר טוב.. כל היום היא הייתה בראש שלי, כל מחשבה עליה באמת שימחה אותי, והזכירה לי כמה החיים יפים..

לפני 3 שבועות אנחנו נפרדנו, ונכנסתי לדיכאון עמוק, באמת הייתי עצוב ברמות שאני לא יודע כמה אנשים פה חוו ת'הרגשה הזאת..
עכשיו יחסית התגברתי עליה, אני כבר לא 'שבור', אני יוצא עם חברים והכל.. אבל אני לא רואה את עצמי בזמן הקרוב, ואולי גם בזמן הרחוק נכנס לקשר, כי אני פשוט מפחד להכנס למצב שהייתי בו אחרי שנפרדנו..
אני מאמין שהמחשבה הזאת תשתנה מתישהו, ואני ככל הנראה יתחתן יום אחד והכל

אבל השאלה שלי היא כזאת:
אם קרה לכם שנפרדתם ממישהי שאהבתם בצורה לא רגילה, שבאמת היא הייתה החיים שלכם לאותה תקופה..
והרגשתם את הכאב הזה של אחרי פרדיה, ואתם יודעים כמה זה כואב..

איך אתם מסוגלים להכנס אחרי זה לקשר? אתם לא מפחדים להרגיש שוב את ההרגשה הזאת?

כן אני יודע איך אתה מרגיש.
הייתי במערכת יחסים של 5 חודשים [הכי ארוכה שהיית לי].
באמת שאני לא חושב שהיה יום שלא ניפגשנו, לא היה יום שלא אמרתי לה כמה אני אוהב אותה ודפקתי לה בושה מהסרטים, לא היה יום שלא חשבתי עליה ועלה בי חיוך אידיוטי על הפרצוף, אני לא חושב שאהבתי ככה מישהי כמו שאהבתי אותה.
אבל היא החליטה להיפרד ממני בסופו של דבר בשביל חבר שלי שהם היו ביחד שבוע.

אתה יכול בכלל לדמיין איך הרגשתי ? חבר שלך, מצתרפת עם חברה שלך שאתה כל כך אוהב מאחורי הגב ועוד אחר כך היא באה אליך ואומרת לך ישלי מישהו אחר אני רוצה להיפרד.

קודם כל הייתי בשוק, לא הוצאתי מילה, עלה לי רוק בגרון, הרגשתי שאני עוד שנייה נחנק, הלב שלי פעם כל כך חזק חשבתי שאני עומד לקבל שם התקף לב.

בוא נגיד ששבוע אחר כך בקושי אכלתי, לא יצאתי מהחדר, הייתי כל היום במיטה, בכיתי, מה לא!?
אבל בסופו של דבר זה עובר, עכשיו אני ניזכר בקשר שלנו ושום דבר לא קורה לי, לא עצבות, לא שימחה, לא כעס, סך הכל עוד תקופה בחיים שעברה, ואחרי שאתה עובר דבר כזה, שום דבר במערכת יחסים לא יפתיע אותך יותר.

אינלך מושג כמה אני מזדהה איתך, אבל זה יעבור לך בסופו של דבר, תן לזמן לעשות את שלו.