
נכתב במקור על ידי
משתמש אנונימי
אני וחברה שלי היינו 8 חודשים ביחד.. היא הייתה אהבה ראשונה שלי, ורק אלוהים יכול להסביר כמה אהבתי אותה...
ולפני חודש נפרדנו בפעם הראשונה... הייתי באמת שבור, נכנסתי לדיכאון, לא ראיתי את עצמי מחזיק למישהי אחרת את היד.. לא ידעתי איך אני מתגבר על ילדה שכל כך אהבתי..
בערך שבועיים אחרי זה, יצא לי לדבר איתה (היא לומדת איתי בכיתה) והיא אמרה לי שגם היא מתגעגעת ואוהבת אותי עדיין, אז החלטנו שנחזור..
אני הבנתי אחרי שחזרנו שאני לא באמת אוהב אותה, אבל התרגלתי כל כך לשיחות שלנו ולישיבות שלנו והחלטתי שלא אכפת לי הרגשות, כי אני באמת נהנה להיות איתה והיא חשובה לי.. 5 ימים אחרי זה בערך, היא אמרה לי שההורים שלה לא מרוצים מהקשר שלנו (אין לי מושג למה) והיא רוצה שנפרד..
אנחנו כאילו כבר בערך שבועיים לא ביחד.. ותאכלס אני יודע שאני לא אוהב אותה...
אבל כל בוקר שאני רואה אותה, זה משגע אותי.. מעצבן אותי לראות אותה ולדעת שאני לא יכול לנשק אותה, או אפילו לתת לה חיבוק בלי שיהיה מתח..
אנחנו כבר לא מדברים (בכלל, אפילו לא שלום בבוקר) אבל היא באמת לא יוצאת לי מהראש.. כל התקופה היפה שהייתה לנו פשוט חוזרת בלופים מהבוקר עד הערב ואני לא יודע מה לעשות >< אני לא אוהב אותה, אבל אני מתגעגע לקשר הזה כל כך...
סתם רציתי לפרוק ><