אוגרים
האוגרהאוגר הוא מכרסם ממשפחת האוגריים.
האוגר קיבל את שמו עקב נטייתו לאגור מזון. הוא נוהג להסתייע בכיסי הלחיים שלו למטרה זו. כאשר האוגר אוגר את מזונו הוא מרגיש בנוח לפלוט את שאגר רק במקום מוכר לו. שקי הלחיים של האוגר יכולים להכיל אף שגר גורים (האימהות נוהגות לעשות פעולה זו כאשר הן חוששות) אך פעולה זו יכולה להיגמר בחניקה או עריפת ראשיהם של הגורים.
האוגר הוא בעל גוף קטן מאוד - כ-17 ס"מ בלבד אורכו. אוזניו קטנות אך חוש השמיעה שלו מפותח מאוד. גם חוש הריח שלו מפותח מאוד. לעומתם, חוש הראייה אצל האוגר אינו מפותח. שיני האוגרים, כדרכם של המכרסמים, צומחות כל הזמן.
האוגר בטבע אוכל בעיקר זרעים אך הוא לא יבחל גם בחרקים ובפירות למיניהם.
האוגר מגיע לבגרות מינית בגיל 11 שבועות לערך. עונת הייחום בטבע היא בחורף. ההריון הוא הקצר ביותר במחלקת היונקים - 16 יום בלבד. האוגרים ממליטים פעמים אחדות בשנה; בכל המלטה יופיעו בין 5 ל-10 גורים חסרי ישע, עיוורים וערומים.
האוגר בשבי
רוב האוגרים שמחזיקים בשבי הם אוגרים ממיןאוגר סורי זהוב, סיבירי קרמפל וסיבירי מלבין. אך יש גם מינים נוספים, פחות מוכרים, כגון: אוגר מונגולי ואוגר טיבטי.
הטיפול באוגר אינו כרוך בהוצאה כספית גדולה, אלא רק הוצאה ראשונית על מחיר הכלוב. הטיפול אינו קשה, וקל אף לילד לבצע מטלה זאת. על-מנת להבטיח לאוגר חיים בריאים וארוכים יש להקפיד על הכללים הבאים:
האוגרים (בעיקר מבויתים) חיים רק כבודדים. גידול של זכר ונקבה באותו כלוב, יכול להביא למותם של האוגרים ולריבוי אינסופי (שבסופו של דבר גם כן מביא למוות מוקדם של האוגר)
אסור לרחוץ את האוגר; דבר זה עלול לפגוע באיכות הפרווה וביופיה וגם בבריאותו של האוגר העצמו, ויכול להיות קטלני.
יש להקפיד על מים ומזון טריים: לאוגרים החיים בשבי יש אוכל מיוחד, מין כופתאות מוכנות המכילות את רוב אבות המזון, הוויטמינים והמינרלים הדרושים לקיום, אך למרות זאת יש צורך להעשיר את תזונת האוגר בירקות, פירות, גרעינים ואף חרקים קטנים.
יש להקפיד לרפד את הכלוב בנסורת רכה ואף להניח מתחת לנסורת נייר סופג. יש להחליף את הנסורת אחת לשבוע (או יותר, במידה ויש מספר רב יותר של אוגרים בכלוב). בטבע האוגר יכול לגמוא מרחקים עצומים; לכן חשוב שהכלוב יהיה גדול, מרווח ומצויד במתקני משחק היכולים להעסיק את האוגר .
בשבי, בניגוד לטבע, עונת הייחום מתרחשת כל השנה. דבר זה עלול לגרום לריבוי עצום של גורים במידה ולא מפרידים בין הזכר והנקבה, בעיקר אחרי ההמלטה, שכן לאחר ההמלטה הנקבה עלולה להתעבר שנית. בנוסף, יש להפריד בין הזכר והנקבה לאחר ההמלטה כיוון שהזכר עלול לפצוע ואף להרוג את הגורים.
על-מנת להבטיח אורך חיים ארוך אין להרבות בהריונות ובהמלטות, שכן כל המלטה מתישה את גוף הנקבה, ועלולה לגרום למוות בגיל צעיר.
האוגר, בניגוד למכרסמים רבים אחרים, אינו מעביר מחלות לבני אדם. הגורים נולדים בצבע אדום, לאחר יומיים צבעם משתנה לורדרד. לאחר פחות או יותר שבועיים, גדלה להם פרווה.
אוגר זהוב
אוגר זהוב , הידוע גם כאוגר סורי, הוא מיןמכרסם ממשפחת האוגריים. אורך גופו הוא כ-18 סנטימטרים. הזכר קטן במעט מן הנקבה. משקלו של האוגר הזהוב נע בין 130 ל-180 גרם. הנקבה נכנסת להריון שמשכו 16 ימים, ובסופו היא ממליטה בין ארבעה לתריסר וולדות שמשקלם כשני גרמים. האוגר הזהוב ניזון מצמחים, ובעיקר מזרעים. תפוצתו בטבע כוללת את סוריה. תוחלת חייו היא 2 עד 3 שנים.
אוגר זהוב הוא חיית המחמד הידועה והנפוצה ביותר מכל המכרסמים, משמש גם כחיית מעבדה.
מוצאו של האוגר הזהוב בסוריה, שם נתגלה לראשונה בשנת 1839 ומאז נלכד במדבר הסורי על ידי החוקר ישראל אהרוני בשנות ה-30 של המאה ה-20, לא נצפה עוד בטבע. מקור כל האוגרים הזהובים בשבייה הוא מאותה אם ותריסר גוריה שלכד. ככל הנראה, שכנו בעבר גם בארץ ישראל.
שמו של האוגר בא לו משום אגירת המזון בכיסי הלחיים הגדולים, המאפשרת העברת מזון בכמות גדולה למחילתו ובכך גם חסכון באנרגיה. את מנות המזון הוא מוציא מפיו בלחיצה בכפות רגליו הקדמיות על הלחיים. גופו הגלילי מכוסה פרווה סמיכה ורכה בצבע זהוב עם כתמים בגווני החום, צהוב ולבן. צידו התחתון של הגוף לרוב בהיר. חרטומו מוארך ומחודד, ובקצהו זיפי שיער, המשמשים כאברי חישה. בפיו זוג שיניים חותכות גדולות בכל לסת, שצומחות ללא הפסקה ומשמשות לחיתוך המזון שכותשות השיניים הטוחנות. שיני הלסת העליונה מושחזות בשיניים המקבילות בלסת התחתונה ואם נפגעת שן, צומחת השן המקבילה לה צמיחת יתר. הרגליים קצרות ובקצותיהן ציפורניים חזקות קהות. הרגליים הקדמיות משמשות לאחיזה המזון והגשתו לפה, וכן לנבירה באדמה כדי לחפש זרעים. בגחון הנקבה ישנם ארבעה זוגות של פטמות.
מזונו בטבע הם לרוב זרעים שאותם אוסף לתוך כיסי הלחיים גדולים ואלה עשויים להכיל חופן זרעים ואחר כך מעביר אותם האוגר אל מחסניו התת-קרקעיים. בהיות האוגרים שוכנים בשדות פתוחים וגם באדמות חקלאיות, הם גורמים נזקים לדגן שמזרעיהם הם ניזונים.
בכלוב יכול האוגר להימצא יחד עם אוגרים נוספים ולהיזון מפירות ומירקות, אולם בטבע אורח חייו יחידאי. האוגר פעיל לילה וביום הוא שוהה במחילתו. לכל פרט מחילה משלו, המסתעפת לחדרים, המשמשים למטרות מוגדרות כמו אגירת מזון לחורף, מגורים, חדר לגורים וקן המלטה.
הזכר והנקבה נפגשים רק למטרת הזדווגות, שטרם התרחשותה ישנו טקס חיזור קצר, ובסופה עוזב הזכר את מחילת הנקבה. ההזדווגות מתרחשת לרוב כשעה לאחר רדת החשיכה. לקראת ההמלטה חופרת הנקבה תא המלטה בעומק רב, המרופד בעשבים. משך הריונה של נקבת האוגר הזהוב הוא 16 יום, הקצר ביותר בין היונקיםבעלי שליה. הנקבה ממליטה פעמים אחדות בשנה ובכל שגר ארבעה עד שבעה ואפילו 12 ולדות. הגורים נולדים חסרי ישע, עיוורים ועירומים וגופם ורוד. הם יונקים כשלושה שבועות. עיניהם נפתחות בגיל שבועיים וגופם מתכסה בפרווה חומה. בגיל חודשיים בקירוב מגיעים הם לבגרות מינית, עוזבים את הקן, חופרים לעצמם מחילות משלהם ומתחילים להתרבות. יכולת ההתרבות של הנקבה עצומה, בשל העובדה שהביוץ אצלה קשור בהזדווגות ולא מחזורי, בדרך כלל בתחילת הייחום, ומשום כך יכולה היא להיכנס להריון נוסף בעת שהיא עדיין הרה ואז תמליט שתי המלטות רצופות. מחזור ייחום הוא כל ארבעה ימים ומשכו 4-23 שעות.
האוגרים מסוגלים לנשוך בחוזקה ובתנאים של מרחב מחיה מצומצם מתפתחים ביניהם קרבות אכזריים. לעתים טורפים הבוגרים את גוריהם. בעומדם מול אויב מתגוננים האוגרים בעוז. הצעירים משמיעים קולות צרודים צורמים ובהיתפסם הם נושכים, על כן יש לטפל בהם בזהירות ולהרגילם בהדרגה למגע יד אדם. אפשר להרימם בעור הרפוי שבעורפם.
ברחבי רוסיה נערך מדי שנה מירוץ הכרכרות של האוגרים. לגלגל הריצה המוכר מכל כלוב של מכרסמים מחובר בסיס בעל גלגלים, וכאשר מושם האוגר בתוך גלגל ריצה שכזה, הסגור משני עבריו, הוא מתחיל לרוץ והכרכרה דוהרת קדימה. התחרויות נערכות בתוך מסלולים שנוצקו במיוחד לשם כך.
-קרדיט לאתר אחר-
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי Special1
