
נכתב במקור על ידי
משתמש אנונימי
זה באמת מה שאני שואל את עצמי.
מאז שנולדתי אמא שלי סיפרה לי שלא הלך לי בחיים.
היא ספרה שלא ''נהגתי'' להפגש עם חברים..ואם הבנתם לא נכון, זה לא היה מרצוני.
אני זוכר שכשהייתי קטן, בגלל שלא היו לי חברים, אמא שלי החליטה לקחת אותי לכל מיני ''טיפולים''
כמו ריפוי בעיסוק וכל החרטא הזה...ואני כועס עליה בגלל זה.
בגלל שאני יודע שאני לא צריך טיפולים פסיכיאטריים או מה שזה לא יהיה כאלה!
אז לא היו לי חברים, יופי זה יכל להסתדר עם השנים, אני מרגיש שעם כל ה''טיפולים'' המפגרים האלה רק הם דפקו לי את החיים האלה...
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ ~~~~~~~
גדלתי, לא היו לי חברים וכמובן שהחיים חרא ככה, כי הרי אתה הולך לבצפר, חוזר הביתה, במחשב עד הערב, והולך לישון.
סדר יום עלק...חרא דבר.
היום אני חי בלי חשק לחיות, כל יום הוא מובן מאליו, אבל כמובן שיש צרות כמו: (ועכשיו אני יתן כמה דברים שמציקים לי בחיים)
אין לי חברים
בוא נגיד שאני לא חתיך, אני סתם שמן, ואם אתם מבינים בזה, אז אני גובה 1.78 ושוקל 80....
אני מגיע לבצפר מציקים לי כי אני לא יודע למה....סתם ככה.
לא הולך לי בכלל עם בנות....
בתול שפתיים (מן הסתם שבתול מין)
הזה שלי לא גדול, בצורה שאם תבוא הכי יפה בשכבה ותגיד לי ''רוצה לשכב איתי?'' לא נראה לי שאני ילך כי אני מתפדח שהוא בגודל של האצבע שלי, שהוא עומד. אני גם לא ילך לעשות ניתוח כי מה אני אמור להגיד לאמא שלי ''אני הולך להגדיל ת'בולבול''?
בחיים לא הייתה לי חברה למרות שאני מאוד רוצה וכמובן שמאוהב עכשיו.
קשה לי ללמוד, אני פשוט לא מצליח לקלוט את החומר! המורה מדברת ואני פשוט לא מצליח! זה כל כך קשה...ועד שאני מבין משהו היא מתחילה משהו אחר.
עדיף לא לדבר על הציונים שלי במבחנים. ואני כן רוצה להצליח!
כושר גופני על הפנים- שזה מוביל למצבים מביכים שאני לא משלים ריצה בבצפר.....
ויש עוד מלא אני לא יחפור..
אז בקיצור, למה אני חי?
אולי אתם יודעים איך אני יכול טיפה לסדר את החיים או לפחות את העתיד?
אני כבר רואה את העתיד שלי:
אולי ימצא אשה, סתם כל היום ישב בבית בלי חבר'ה להפגש איתם בלילות/בערבים...בלי בגרות כי היה לי קשה כמו שפירטתי כמה שורות לפני, אקיצר חרא חיים ולמה אני חי.
אולי אתם יכולים לעזור לי?