מפה לשם מפה לשם מפה לשם....ינעל העולם לא בא לי יותר!
אני מחובר להורים..ואני אוהב אותם...הבעיה שהם גרושים מאז שאני זוכר את עצמי מגיל קטן מאוד...אני עצוב, עצוב מאוד.
עצוב שיש לי רק אמא בבית ואם אני רוצה לתקשר עם אבא זה טלפון ופעם בחודש חודשיים....אני רוצה לראות את אבא ואמא שלי הרבה!
אני גר עם אמא אבל שאני נוסע לאבא אני מתגעגע אליה, ושאני חוזר מאבא אחרי כמה ימים אני מתגעגע אליו....
השתגעתייייייייייי
מילא היה לי שקט נפשי אבל לא.....לא נכנס לזה לעומק אבל
יש לי אולי 2 חברים שהם כאלה... לא ממש חברים כאילו הם בסדר אבל לא ממש טובים..
לא הייתה לי חברה....בחיים.
כמובן שאני רוצה מאוד
כולם פשוט שונאים אותי....כל הבנות...אם אני יגיד משהו זה לא בסדר אבל אם מישהו אחר יגיד אז זה מצחיק ומגניב וכולם יתלהבו...אבל אני?
יגידו לי כמו תמיד ''וואי סתום כבר!''
אני זוכר ביסודי המורה אמר לי כמה פעמים '' יוסי (שם בדוי) כל מה שאתה רוצה לעשות תעשה הפוך...'' כי אני לא עושה שום דבר טוב מבחינתו...
הייתי לובש כפפות ושעון ביחד אני זוכר (כי היה קר) אחד המורים היה אומר לי ''חחח סתכל איך אתה נראה עם זה'' (וצחוקים של כל הכיתה כמובן)
טוב נכנסתי לזה יותר מידי.... אופס.
אני לא ימשיך אבל כל הצרות שיש לי (ויש לי) וגם קשר טוב עם ההורים אין לי?
מה אני עושה עם זה? נמאס לי כל פעם להתגעגע להורה השני...נמאס.
נכתב במקור על ידי משתמש אנונימי
.
