[דיאלוג עצמי] אני, עצמי, והמדיטציה.
אדם שקרא בחייו ספרים רבים, נפל שולל כשניסה לחיות את הידע שצבר בעולם המציאות. בעולם הטכנולוגיה והתלותיות.
החליט האדם לצאת לבדו למסע אל לבו של יער מבודד. מטרת המסע: מדיטציה, או במילים אחרות - להתנתק מהעולם למספר ימים, כדי לגלות משהו שבכל ימיו הוא קרא בספרים.
האדם לקח את כל מה שנדרש לו - נעלי הליכה טובות, תרמיל גב, אוהל מתקפל, מים, אוכל, תכשיר דוחה יתושים, מצפן ומפה.
שלושה ימים ראשונים בהם היה הכי לבד שאפשר, ללא הדרכה, ללא קבוצה תומכת, ובלי פעמון שמודיע מתי התרגול נגמר.
כך בשתיקה, בחברת העצים, הכוכבים והרוח, יצליח, או לפחות כך הוא מקווה.
לאחר התלבטות ארוכה מחליט האדם על מיקומו. ירח מלא בשמיים. זה הזמן. האדם מוריד את ברכיו לאדמה, ומתכונן להתחיל במדיטציה ולוקח כמה נשימות עמוקות.
"אם יבוא נמר?"
"מה?"
"מה אם יבוא נמר?"
"אין נמרים ביער הזה. שקט."
"אבל יש תנים."
"אל תדאג, כל האוכל סגור בשקיות פלסטיק, וחוץ מזה תנים לא מתקרבים לאנשים. שקט, תן לי להתרכז, אתה מביא לי אנרגיה רעה."
"יש עכבישים ארסיים שנכנסים לתוך הנעליים או לתוך שק השינה, לא חשבת על זה? עכבישים לא יודעים אם אתה עושה מדיטציה או לא עושה מדיטציה וזה יכול להיות מסוכן מאד. ייקח ימים עד שימצאו אותנו."
"סגרתי את האוהל והנעליים פה מולי. די כבר, מספיק עם זה."
"ואם תירדם?"
"זה מדיטציה, מה פתאום להירדם?"
"הכל יכול להיות, היה לנו יום קשה אל תשכח. אם תירדם עלול לבוא גם נחש."
"אני לא אירדם ואני אקשיב לכל הקולות ואני אשמע אם משהו יתקרב, אם רק תהיה בשקט ותפסיק להפריע."
"טוב אני אהיה בשקט, אתה צודק. אתה אמור להיות ברווח שבין המחשבות, מדיטציה זה חשוב מאד, בשביל זה אנחנו כאן, חבל שאין קליטה בטלפון הנייד."
"אין טלפון ואין מה להצטער ותפסיק להציק לי. די כבר, תן לי להתחבר."
"טוב, אני לא אגיד כלום. בכל מקרה כבר לא נשאר הרבה זמן למדיטציה."
"מה זאת אומרת לא נשאר הרבה זמן? יש את כל הערב וגם את כל הלילה אם ארצה."
"כן, אבל עוד מעט יירדמו לנו הרגליים ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו מול כל הסכנות האלה להיות בלי רגליים."
"די, די, אי אפשר ככה, איזה נודניק אתה."
"נו?"
"מה נו?"
"זה כבר התחיל לך?"
"מה?"
"המדיטציה, זה כבר התחיל? אתה מרגיש משהו מיוחד?"
"לא, עוד לא קורה כלום."
"אם לא יקרה כלום אתה תהיה מאוכזב?"
"אולי קצת, עשיתי מאמצים רציניים להגיע לכאן וזה לא משהו שאפשר לעשות כל חודש."
"היינו יכולים להזמין עוד מישהי, היה יכול להיות נחמד כאן ביער. ככה בטוח לא היינו חוזרים מאוכזבים."
"אם לא תסתום אני אכריח אותך לחזור על מנטרה."
"לא, לא, רק לא מנטרה, אני לא סובל את זה, זה מגביל לי את החשיבה."
"אז תשתוק. אתה מפריע לי להיזכר במה שצריך לעשות במדיטציה של זן."
"בזן אמורים לעשות כלום לא?"
"כן, צריך רק להקשיב, לנשום ולהיפתח..."
"אז למה אתה לא מצליח?"
"בגללך אידיוט."
"שמעתי את זה."
"אז עכשיו אתה נעלב?"
"לא נעלב, אבל אם אתה רוצה שאני אהיה בשקט אז אני אהיה בשקט, הנה, אני בשקט, טוב לך?"
ואז, למשך מספר רגעים היה שקט... ופתאום היער התעורר לחיים.
מה קרה ברגע שנהיה לו שקט בראש מכל המחשבות, מה הכוונה לגבינו במשמעות ה"יער התעורר לחיים."?
דיון מהנה.
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי S.P.Q.R
