היהודי שבפניםתקופת הפיקדון הסתיימה. במשך מאה שנה הפקידו החילוניים את יהדותם אצל הדתיים. היא נשמרה בכספות שלהם, מאחורי החומות הזרות, בלי שנפקפק לרגע בהגינותם. מדי פעם, בעיקר בחגים ובלוויות, משכנו החוצה חלק מההפקדה, השתמשנו והחזרנו. לא ביקשנו מצב חשבון, לא בדקנו אילו פעולות נעשות בשמנו, אפילו לא טרחנו לברר אם יש ריבית. רק עכשיו הולכת ומתחזקת התחושה שהבנקאי שלנו מעל.
אני לא מוכן יותר להשאיר את היהדות שלי אצל הדתיים, מפני שאני מרגיש מרומה. מכרו לי יהדות מאובנת,נוקשה, שאי אפשר להתחבר אליה בלי כיפה וציצית. אף אחד לא סיפר לי שהרמב"ם כתב בעצם את "מורה נבוכים" כתגובה לאריסטו. שרבי אברהם בן עזרא היה גם משורר. שכל המשנה מלאה במריבות בין רבנים- חלקן מצחיקות,חלקן עצבניות,חלקן משונות לגמרי.
אבל המעילה הכי גדולה היא לא בעובדות, אלא בשטר הבעלות. הדתיים הצליחו למכור לנו שאם אנחנו חילוניים עדיף שנתרחק מהיהדות, אחרת נישאב למכונת "ההחזרה בתשובה" המשומנת שלהם. כאילו ואין אפשרות ללמוד את ההיסטוריה שלנו, את יסודות התרבות שלנו, את הספרות הכי משובחת שלנו, בלי שמייד יפול עלינו איזה שטריימל מן השמיים וייצמד לנו לראש כמו דבק מגע. חבל שהלל הזקן מת, הוא היה מתעלף מזחוק מעצם הרעיון.
כי אי אפשר להיות חילוני- חילוני אמיתי, כופר כמו שצריך- בלי לנסות להכיר את היהדות. אחרת זו לא חילוניות,אלא סתם בורות. אין שום צורך לקבל את כל העיקרים. אנחנו אנשים מבוגרים, ויש לנו הזכות להחליט מה טוב בשבילנו. אני עוד די מתחיל בעסק הזה, אבל ניערתי טוב טוב את כל הספרים ושום מלאך לא קפץ וניסה לגרור אותי פנימה באוזן. האמונה מפחידה רק את מי שלא יודע מספיק על מקורותיה.בנעורי קראתי פעם את כל שמונה מאות ארבעים ואחד העמודים של "יולסס" של ג'ויס וככל הידוע לי לא נעשיתי אירי.
אלוהים הוא רעיון, הוא מחשבה הקושרת בן עברי לעתידי. הוא הדרך שלי להיות שייך. אינני מאמין שהוא גירסא משוכללת של משגיח כשרות ענקי במיוחד. האלוהים שלי הוא חילוני כמוני, ואני לא מוכן לוותר עליו רק מפני שהדתיים טוענים עליו לבעלות. בדרכי שלי אני הולך לחפש אותו. אפילו אם לא אמצא, הדרך תהיי מרתקת.
(יאיר לפיד)
הראו לנו את הקטע הזה במסע ישראלי וכל כך הזדהתי איתו, במיוחד במיוחד בהתחלה, המטפורה של הבנק קולעת בול!



ציטוט ההודעה


