כולנו חיים את העבר ההווה והעתיד.
העבר שלנו הוא מה שאנחנו היום, למדנו ממנו, זוכרים חוויות ממנו, כל מה שנבנה מאיתנו הוא מהעבר.
גם ילדות קשה, גם הורים מפגרים, אח תאום "מפרגן" מאוד, ואח קטן שלא מעניין במיוחד.
בדידות, מחשבות, דעות, הצקות, רכילויות - זה מה שהרכיב את העבר שלי. כמה שאני מנסה לשכוח אותו, אני חי אותו.
אני כבר בן 17 ויומיים, ואני חושב לעצמי, מה אני יכול לעשות שיהיה יותר טוב? מה אני אוכל לשנות? מה יכול להיות יותר טוב למען השם?
בדידות זה דבר נורא, דבר שיכול לדפוק לך את כל החיים ולגרום למוות מוקדם. אדם אינו יכול לחיות לבדו.
צריך לחיות את ההווה, אבל ההווה מושפע מהעבר. זה מה שדופק אותנו. זה מה שדופק אותי. העבר שלי דופק לי את החיים שלי היום.
כל הירידות האלה עלי ע"י הורים, אנשים בחברה שלי, אחים שלי. הכל דופק אותי מכל הצדדים ועד היום אני סובל.
שהאחים שלך אומרים לך כל החיים שלך שאתה שמן, ואפעם לא היית שמן, והיום אתה שוקל 11 קילו פחות ממה שאתה צריך, ואתה עוד רוצה לרדת, זה בגלל העבר שנמשך בהווה וימשיך גם בעתיד.
אני אהיה לבד גם עכשיו וגם בעתיד.
אז למה פשוט לא לגמור עם זה? למה?
היה לי נסיון כזה לא מוצלח, כי מישהי אמרה לי שאם אני אעשה משו לעצמי היא תעשה גם.
לא יכולתי.
אבל מה הטעם בלחיות? כולנו נמות בסופו של דבר. שאלתי הרבה אנשים את השאלה הזו ומה שזה מוביל זה מוביל לעתיד.
אבל מה הטעם לסבול עכשיו ומי יבטיח לי שבעתיד יהיה יותר טוב?!
אפחד לא יכול להבטיח את זה.
עד השנה הזו, תחילת השנה, הייתי הבן אדם הכי אופטימי בעולם, אמרתי יהיה טוב, יהיה בסדר. מסתבר שחרטא.
למה מה קרה 10 שאני אדפוק לעצמי את החיים ואגיד יהיה טוב?
אני בעד לגמור עם זה כמה שיותר מהר. הכי קל.



ציטוט ההודעה



